ויקיפדיה
בצעירותו
מראשוני החסידות, ומגדולי תלמידי הבעל שם טוב, היה רבי נחמן מהורדונקא, סביו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, שאף קרוי על שמו, שהיה תלמיד חבר לבעל שם טוב.
ר' נחמן נולד להרה"צ הרב יצחק מזולקווא, מבני בניו של השר הצדיק רבי יצחק ב"ר מרדכי גומפריכט מזאלקאווא, ומצאצאי הגאון הקדוש רבי נפתלי כ"ץ מלובלין בן בתו של המהר"ל מפראג זי"ע, בסביבות שנת ת"מ.
בצעירותו היה מפורסם בתור למדן וחסיד, לא חסיד במושג של ימינו, אלא בהגדרה המקורית של המושג, שמתחסד עם קונו, ובכלל, הבעל שם טוב הקדוש – מייסד תנועת החסידות – עדיין לא התפרסם בעולם.
היה מתענה כל השבוע מדי יום, והיה עושה סיגופים גדולים מאוד, היה טובל במקווה כל כך קרה עד שאמר שאדם בדורו לא היה יכול לטבול בה, והייתה כה קרה עד שכשהיה שב לביתו שהיה מוסק כהלכה, היה לוקח שעה שלמה עד שהיה חש בחומו של הבית, מרוב הצינה שחדרה לתוכו ממימי המקווה.
והיה נחשב לבעל בטחון גדול מאוד, והיה אומר על כל מעשה שבא לידיו "גם זו לטובה".
ועל תכונה זו היה מעשה עם רבו לעתיד, הבעל שם טוב, שפעם היו חיילים ליד בתי היהודים בעיר מז'יבוז, ודבר זה היה מציק מאוד ליהודים, וביקש הבעל שם טוב מר' נחמן, "התפלל שלא יעמדו האנשי חיל, ליד בתי היהודים", וענה לו ר' נחמן "גם זו לטובה", ואמר לו על כך הבעש"ט "טוב שלא היית בזמן המן הרשע, כי אז גם על גזרתו היית אומר גם זו לטובה".
התקרבות לבעש"ט
האיך היה מעשה התקרבותו לרבינו, אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש?
לארץ ישראל עלה ר' נחמן שלוש פעמים, ואף נטמן בעיר טבריה שבארץ ישראל, ובפעם הראשונה שעלה עדיין לא היה מקורב לבעש"ט הקדוש, אם כי שמע את שמעו, וחלם שאחד סיפר לו, שיש כמה רופאים הנותנים רפואות ע"י משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב, שנותן רפואה ע"י משקה מתוק ודבש.
והוא ענין דרך החסידות והדרך שהייתה עד החסידות, שע"י תענית וסיגופים והתמדת לימודו גובר העצבות, ומלמד חוב על בני עולם, שאינן עושים כמעשיו ומניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, וכו', והוא רפואה ע"י מים מרים, מה שאין כן רפואה בדרך זה, הוא ע"י משקה מתוקה מדבש לעורר רחמים בעולם ועל כל אדם, שידע שה' יתברך הוא בכל דבר פרטי, וירבה בתפילה וקרבה לה', והיא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף, ויערב לו ויבושם.
ומכוח חלום זה חזר חזרה לחוצה לארץ, ושם הסתופף בצל כנפי הבעל שם טוב הקדוש, ולמד מדרכיו, ונחשב לאחד מתלמידיו הגדולים, ומה"שישים גיבורים" שהיו לבעש"ט.
ואמר ר' נחמן על התקרבותו לבעש"ט, שלמרות כל הסיגופים והעבודות הגדולות שעשה לפני התקרבותו, לא הצליח לפטור את עצמו ממחשבות זרות, עד שהתקרב לבעש"ט, ואז על ידי דרכו המיוחדת הצליח לפטור את עצמו מהמחשבות הזרות.
השידוך עם הבעש"ט
זהות אשתו הראשונה של ר' נחמן לא ברור, ויש אומרים שהיא בת הרה"ק רבי אריה לייביש אויערבאך זי"ע, אב"ד סטאניסלאב.
ורבינו נחמן מברסלב זיע"א, נכדו של הרה"ק מהורדונקא, אמר לתלמידו המובהק הרה"ק רבי נתן זיע"א, שהיה חתן הרה"ק רבי דוד צבי מקרעמניץ זי"ע, בן הרה"ק רבי אריה לייביש מסטאניסלאב הנ"ל, שהם קרובי משפחה, ויתכן שהתכווין לזה.
ר' נחמן, לאחר פטירת אשתו הראשונה התחתן בנישואים שניים, עם בת רבי יוסף ספראווידליווער מפיסטין, אחות ר' יצחק מדרובהיטש.
מספרים שהשידוך נעשה בעצתו ויוזמתו של הבעש"ט, והבטיח הבעש"ט לר' נחמן, שהבן של רבי נחמן יתחתן עם בתה של אדל בת הבעש"ט לכשייוולדו.
ולימים כך נעשה, הרה"ק והנורא ר' שמחה בנו של ר' נחמן, נישא לצדקת הרבנית פייגא בת הצדקת אדל, מספרים בקרב החסידים כי אשתו השנייה של ר' נחמן מהורדונקא נפטרה חודש לאחר הלידה.
מעשה מביטחון
פעם אחת נסע רבי נחמן עם הרה"ק בעל ה"תולדות יעקב יוסף" מפולנאה זיע"א, אל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א על שבת קודש.
וביום השישי נסעו ופגעו באדון אחד עם מרכבה גדולה, שנסע גם כן באותו הדרך ולאותו צד שהם נוסעים, והיה נוסע לאט, והיו יראים לעבור אותו, והכה ה"תולדות" את ידיו ואמר: ווי! ווי! אנו עלולים לחלל את השבת חס ושלום, והיה מצטער בצער גדול. ורבי נחמן אמר שגם זו לטובה, ונוסף עוד על צערו, מה שרבי נחמן אומר.
ואחרי שעה קלה פגעו מחנה גדול מאד של נכרים הולכים עם משאות, והשלג מצידי הדרך היה גדול מאוד ולא יכלו בשום אופן לעבור אותם, כי הלכו גם כן בזו הדרך לאותו צד ולא לקראתם, ונסעו לאט, ואם היו הולכים אחריהם היו ודאי מחללים שבת, אך כשראו הנכרים עם המשאות את המרכבה הגדולה של האדון, פנו כולם מן הדרך מיראת האדון, וגם רבי נחמן והתולדות עברו את מחנה הנכרים.
ואחר כך באו רבי נחמן והתולדות לפרשת דרכים, ונסע האדון לדרכו לדרך אחר, והם נסעו מצד שני ובאו בעוד היום גדול, והיה באמת לטובה נסיעת האדון, כי המחנה נסעו לאט, ואם היו נוסעים אחריהם בוודאי היו מחללים שבת.
מעשה נורא מר' נחמן והבעש"ט
פעם דרש הבעש"ט לתלמידיו בעניין כוונת המקווה, ותלמידיו היו גאוני ארץ בנגלה ונסתר.
ואמרו לו, "רבנו, הנה בכתבי האריז"ל, כתוב הכוונות באופן אחר מכוונות אשר אדונינו מגלה לנו".
וכאשר שמע דיבור זה מפיהם, תיכף השליך ראשו לאחוריו, ופניו נעשה לפיד אש, ועיניו בולטות כדרכו, בעת עלייתו לעולמות העליונים, ונפל על תלמידיו פחד ורעדה גדולה.
ובקצה השולחן ישב ר' נחמן מהורדונקא כי היה צעיר התלמידים, והנה נפל עליו תרדימה גדולה, עד שאין יכול בשום אופן להתאפק מלישון, ומאוד הצטער מזה, כי זה בזיון גדול שהבעל שם טוב עוסק בעליות נשמה, וכל תלמידיו יושבים בפחד ורעדה, והוא יירדם אצל השולחן הטהור, ופתח בידיו בחוזק את עיניו, אבל כל זה לא הועיל לו, כי אם שנרדם וישן בתרדמה גדולה.
ובתוך שנתו חלם לו, איך שהוא הולך בחוץ, ורואה הרבה אנשים רצים במהירות גדול, ורץ גם הוא אחריהם, ושאל אותם: "לאן רצים?" ואמרו לו בחיפזון גדול, "וכי אינך יודע שרבינו הקדוש ידרוש מיד?" ושאל אותם: "מי הוא הרב אשר בעבורו הוא החרדה הגדולה הזאת?" ומצד החפזון הגדול, לא ענהו על זה כלל.
והלך אחריהם עד שבא לבית גדול ומהודר מאוד, עד שמעולם לא ראה הידור כזה, והבית מלא מפה לפה אנשים, אשר לפי ראות פניהם הם גדולי עולם, ובבית הזה הרעש יותר גדול מבחוץ, ושמע שהכל אומרים בפחד ושמחה גדולה, "תיכף ידרוש לנו רבינו הקדוש רזין דאורייתא".
ובתוך כך בא הבעל שם טוב, והתחיל לדרוש הדרוש הזה בכוונות המקוה, ועמד לנגדו איש רך בשנים וסתר את דברי הבעל שם טוב, ושאל ר' נחמן "מי הוא זה?" וענו לו, שהוא האריז"ל הקדוש, ונמשך הפלפול זמן רב, עד ששמע איך שהאריז"ל הודה לדברי הבעל שם טוב, ובתוך כך הקיץ ר' נחמן משנתו.
ותיכף ישב הבעל שם טוב ואמר, "נחמן אני לקחתי אותך לעד בדבר הזה, תעיד עם מי הדין, האם לא הודה לי האריז"ל?" ואחר כך סיים הדרוש והלך לו.
הגנתו על הדור
הרוסים רצו לכבוש את מדינת פולין, וקודם שנכנסו ראה הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א שהיא צרה גדולה, אך לא ראה אדם בדור שיש לו כוח לעוצרם מלהיכנס לפולין.
רק אדם אחר ראה שיש לו זכות למונעם, והוא הרה"ק ר' נחמן הורודינקער שהיה ר' פנחס מחזיק אותו לגדול מאוד.
אך ר' נחמן כבר היה בשלבי העלייה לארץ ישראל, היה מכין עצמו לנסוע לארץ ישראל, וכל זמן שהיה ר' נחמן במדינה לא עברו הרוסים את נהר ניעפר, אף שניסו כמה פעמים לעבור לתוך פולין, לא יכלו להכנס, ובדיוק ביום שעבר ר' נחמן את נהר הנעסטר עברו הם הניעפר לתוך פולין.
עלייתו לארץ ישראל
ר' נחמן היה משתוקק מאוד לעלות לארץ ישראל, אבל לא קיבל רשות מרבו הבעש"ט לעלות, ואף לאחר פטירתו של הבעש"ט, היה ממתין לרשות ממנו, שהיה מדבר עימו לאחר פטירתו כבחייו.
ובאחד הימים בשובו מקבר רבו הבעש"ט, אמר "היום רבי ציווה עלי ליסוע לארץ ישראל, ולהשתקע שם", ומיד ארז כגבר חלציו, והתכונן לעלות לארץ ישראל.
יחד עימו עלו לארץ ישראל עשרות משפחות של יהודים, שעלו גם להשתקע בארץ, ועלייה זו הייתה אחד מהגדולות מעליות החסידים.
על הנסיעה מספר רבינו הקדוש:
"שמעתי מעשה מזקיני רבי נחמן הארדנקער זכרונו לברכה, שכשהיה על הספינה, פעם אחת לא היה לו לחם ולא אכלו כמה ימים עד שהגיעו לאיזה עיר, ולא היה שם יהודים רק ישמעאלים.
ולקח ישמעאל אחד את רבי נחמן הנ"ל ונתן לו לאכול, והוא כבר לא אכל כמה ימים ונטל ידיו ובירך ברכת המוציא, וקודם שהתחיל לאכול בא לו על מחשבתו "אל תלחם את לחם רע עין", (משלי כ"ג ו'), ומחשבות שלנו אינם דבר ריק כלל.
ולא ידעתי מה לעשות כי כבר ברכתי ברכת המוציא, אך אעפ"כ היה בדעתי למנוע מלאכול כלל מחמת המחשבה הזאת, אך אח"כ בא על מחשבתו "ואת העורבים צויתי לכלכלך, (מלכים א' י"ז, ד'), ואז אכל".
סיפור נוסף על הנסיעה:
באחד הימים עברה סערה קשה על הספינה, והספינה נסוגה בעקבות הסערה, ובמקום לנסוע צפונה לחיפה היא טולטלה דרומה לכוון עזה.
ביום הכפורים עדיין היו בספינה ולא יכלו להתפלל בעמידה מטלטולי הספינה, ורק בישיבה או בשכיבה יכלו להתפלל, ואז "קיבצנו למניין עשרה שהיו מפוזרים בספינה, ונטל רבי נחמן ספר תורה בזרועו, והתפלל בלחש מעט.
ובתפילה זעק לה' ואמר, "אם חס וחלילה נגזר עלינו בבית דין של מעלה שנאבד מן העולם, אנו בית דין עדה הקדושה בצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, אין אנו מסכימים לגזירה זו, ויהי רצון שתבטל גזירה זו".
וענו אחריו כולם אמן, והלכו איש למקומו בספינה, וציווה לנו לומר תהלים, ולאט-לאט נח הים מזעפו".
בארץ ישראל
לארץ ישראל הגיע ר' נחמן ימים ספורים לפני חג הסוכות, ועד ליום טוב הראשון של סוכות הגיע כבר ר' נחמן לעיר שבה השתקע – לטבריה, ושם חולל גדולות ונצורות בעבור מקהלות תלמידי הבעש"ט שחנו בעיר.
הסיפור שעליו אומרים שהרים מאוד את קרן החסידים, שהיו מעט נרדפים בארץ ישראל באותם ימים, שהייתה מלאה במתנגדים תלמידי הגר"א, הוא הסיפור הבא:
הגה"צ רבי משה קליערס זיע"א, רבה של טבריה, סיפר מה ששמע מזקני טבריה, שפעם הייתה עצירת גשמים, וציווה רבי נחמן שילכו למערת רבי חייא ובניו, להתפלל שמה על עצירת הגשמים, וגם הוא הלך עמהם.
וציווה ר' נחמן, שייקחו עמהם בגדי חורף למחסה מהגשמים שירדו עם חזרתם, והיה אז יום חם וצח כעצם השמים לטוהר.
הם יצאו מן העיר לילך למערת רבי חייא ובניו זיע"א, ובגדי החורף בידיהם, ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, וכראותו שהם הולכים ובגדי חורף בידם צחק מהם הרבה, וירק בפניהם, ואמר שאם יחזרו להעיר ולא ירד גשם, ירמוס את רבי נחמן תחת כפות רגליו.
הם הלכו לדרכם למערת רבי חייא ובניו ושפכו שיחם נוכח פני ה', והשמים נתקדרו בעבים וירד גשם שוטף עד מאד, ולולא שהיה להם בגדי החורף לא יכלו לבוא העירה, וכאשר חזרו העירה, המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר, ולקח את ר' נחמן והרכיב אותו על כתפיו, ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריה צהלה ושמחה.
ומיני אותו יום ואילך יחסם של תושבי העיר השתנה לטובה בעבור מקהלות החסידים.
פטירתו
ביום שבת קודש, ב' בתמוז תקכ"ה, כבר היה ר' נחמן חולה עד מאוד, והיה ממש על ערש דוי.
הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב זיע"א, מנהיג תלמידי הבעש"ט בארץ ישראל, שהה באותה שבת על יד מיטת ידידו הרה"ק ר' נחמן, וסעד אותו בחוליו.
בליל שבת עשה ר' נחמן קידוש, ושתה מהיין רביעית, וישב על מיטתו בבגדי שבת, ולאחר הקידוש פנה ר' מנדל לביתו לאכול סעודת שבת.
באמצע סעודת הבוקר, שלח ר' נחמן לקרוא לר' מנדל, וכהגיע ר' מנדל במרוצה, כיוון שידע שימיו ספורים, ומצאו כשהוא גוסס.
בשעת הגסיסה למד מאמרי זוהר, ובהגיע שעת המנחה, יצאה נשמתו בטהרה, תוך כדי לימוד הזוהר הקדוש.
מנוחתו כבוד בבית החיים העתיק בטבריה, בחלקת תלמידי הבעש"ט.
