ווארט לפרשת שבוע

פרשת בהעלותך

אומר המדרש תנחומא: בהעלותך את הנרות. אתה מוצא, שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנות לחנכת המזבח, לא הקריב שבט לוי כלום.

והיו שבט לוי מצירים ואומרים: למה רחקנו מהקרבה לחנכת המזבח?

משל למה הדבר דומה. למלך שעשה סעודה, והיה קורא בכל יום לבעלי אומניות שונים, ואנשים חשובים מהממלכה.

היה לו אוהב אחד שהיה אוהב יותר מדאי, לא קרא אותו עמהם. והיה מיצר לומר, שמא יש בלבו של מלך עלי כלום? לפיכך לא זמנני מכל הסעודות האלו?

כיון שעברו כל ימי הסעודה, קרא לאותו אוהב ואמר, לכל בני המדינה עשיתי סעודה, ולך לעצמך אני עושה סעודה אחת בלבד יחידה. לומר, שאוהבי אתה.

כך, המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אתה מוצא שנים עשר שבטים הקריבו לחנכת המזבח, וקבלן הקדוש ברוך הוא, שנאמר: קח מאתם. ושבטו של לוי לא הקריבו.

כיון שעברה חנכת המזבח, אמר להם הקדוש ברוך הוא לאהרן ולבניו, כל השבטים עשו לעצמם חנוכה, ואתם לעצמכם עשו חנוכה. לכך נאמר: דבר אל אהרן בהעלותך, ואחרי כן, קח את הלוים.

*

פירוש נוסף, בהעלותך את הנרות. אתה מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה יותר מכל כלי המשכן, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבע.

בשלשה דברים נתקשה משה כו'. מקשה זהב, מהו מקשה – כלומר, מה קשה היא לעשות. שהרבה יגע משה עד שלא עשה המנורה, שכן הוא אומר, מקשה תעשה המנורה, כיון שנתקשה, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, טול ככר זהב והשליכהו לאש והוציאהו, והיא נעשית מעצמה, וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה ממנה.

אתה היה מכה בפטיש, ומעצמה נעשית. לכך הוא אומר, מקשה תעשה המנורה, יו״‎ד מלא, ולא כתיב תעשה. כלומר, מעצמה תעשה.

מה עשה משה. נטל את הכיכר והשליכו לאור, ואמר משה, רבונו של עולם, הרי הככר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה, תעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתקונה. לכך כתיב: כמראה אשר הראה ה' וגו'. כן עשה משה אין אומר כאן, אלא כן עשה, סתם. מי עשה. הקדוש ברוך הוא.

לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא להזהיר את אהרן להדליק, שנאמר: בהעלותך את הנרות. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם הזהרתם להיות מדליקים לפני, אני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע, שנמשלו נפשותיכם כנר, שנאמר: נר ה' נשמת אדם.