מנהגי ספירת העומר

ימי ספירת העומר במהותם הינם ימי קדושה והתעלות. הכנה רוחנית של שבעה שבועות לקראת חג מתן תורה וחג שמכונה על שם ימי ההכנה אליו "חג השבועות".
בתקופה מאוחרת יותר, בסביבות תקופת חרבן בית שני, נפטרו 24,000 תלמידי ר' עקיבא ויש אומרים 24,000 זוגות תלמידי ר' עקיבא, בתקופת ימי ספירת העומר, ופטירתם המזעזעת הוסיפה נופך של אבילות לימים אלו.
לדעה המקלה נפטרו מאות אנשים מדי יום, וכולם תלמידי חכמים וצדיקים, תלמידיו של ר' עקיבא, שנפטרו מחמת שלא נהגו מספיק כבוד הראוי זה לזה. קל לתאר את גודל הזעזוע והאבל.
לכן גזרו שבימים אלו לנצח,

1. לא יחגגו חגיגות נישואין.
2. איסור שמיעת כלי שיר.
3. איסור להסתפר כאבלים.

יש אומרים שתלמידי ר' עקיבא תמו מלמות בל"ג בעומר, ולכן בל"ג בעומר תמים מנהגי האבילות.
מנהג יוצאי עדות המזרח היא כהדעה שבל"ג בעומר תמו מלמות ולכן הם נוהגים מנהגי אבילות עד ל"ג בעומר.
ובני אשכנז נוהגים עד חג השבועות, לפי הסברא שרק אז תמו מלמות.