הטבח בברקן

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

מחדל. זעקו כותרות העיתונים למחרת.
עובד פלסטיני במפעל יהודי רצח באכזריות שנים מעובדי המפעל. לגורמי הבטחון לא היה על כך שום מידע מקדים.
החרדה שאחזה בכל תושבי אזור שער השומרון היתה נוראה, אנשים החלו לפחד לצאת הבתים. המחבל הציג את עצמו כידיד, ואף אחד לא העלה בדעתו שבליבו מסתתרות כונות זדון.
קהילת המודיעין הישראלית מרושתת היטב בכפרים הערביים, מתעדכנת בכל תזוזה, בכל התלהטות אלימה שיש בכל כפר ובכל מחנה פליטים. אבל הפעם הצבא לא ידע כלום. נאדה.
העיתונאים צבאו על פתח ביתו של מפכ"ל המשטרה, וכשהעז להוציא את ראשו, הוא התוקף בעשרות שאלות, "איך יתכן שמחבל רוצח שני יהודים ואתם לא יודעים כלום?" – "איך עוברים 72 שעות מהפיגוע ועדין לא מצאתם את המחבל?" – "איך אתם יכולים להבטיח את שלומם של האזרחים בשעה שהמידע שבידכם כל כך דליל?"
המפכ"ל היסה אותם, "אתם צריכים להבין מה קורה פה, התרגלנו מזה שנים שארגוני המחבלים פועלים נגדנו בצורה מוגדרת ומסודרת, לכל מחבל יש ארגון שעומד מאחוריו, יש לו סייענים ואחראיים, וכשהם עובדים בצורה מסודרת אפשר להלחם נגדם, אפשר להשיג מידע".
"אבל כיום", המשיך המפכ"ל, "המחבלים הללו פועלים באופן עצמאי, אינם קשורים לארגון או קבוצה מסודרת, וקשה עד כמעט בלתי אפשרי להניח את ידינו עליו…".
אחד העיתונאים התקדם לעברו, "אתה רוצה לומר לי שאין פתרון?!"
המפכ"ל התגמגם, "כנראה שלא…".

*

במלחמה האישית שלנו קורה בדיוק אותו דבר:
היו ימים בהם יצר הרע וחילותיו נלחמו נגד האדם בצורה מסודרת, האדם שהיה נופל במלכודת היצר הרע, היה מתדרדר ונוטש רח"ל את דרך התורה והמצוות, הכיפה היתה מוצאת את מקומה באשפה, ולאט לאט איבד כל סממן יהודי.
אבל בדור אחרית הימים, היצר הרע מסתער על בני האדם בכפל כפליים, הוא איננו מסתפק באלו שהוא מצליח להוריד מהדרך, הוא מנסה להלחם בכולם. גם מי שנשאר שומר תורה ומצוות, מגיעים אליו חילות היצה"ר ומפתים אותו ליפול פה ושם…
וכשהמלחמה מתנהלת בצורה לא מסודרת, אי אפשר כמעט להתנהל מולו. כל פעם היצר הרע נופל עם האדם מכיוון אחר, בכל רגע נסיונות חדשים ומשונים, שאין שום מידע מוקדם על תכניותיו של היצר הרע.
והלב הישראלי מזדעק בכאב, "האם אכן בימינו אין פתרון?!"

*

רבי נחמן מברסלב מוריד תורה חדשה לימים אלו:
'עם עקש תתפתל', מול אויב שלא מתנהל מסודר אלא תוקף, תהיה גם אתה תוקף.
כלומר, אם הוא מגיע אליך ומפיל אותך בלי חשבון, פה ביטול תורה, ופה בלשון הרע. תהיה גם אתה כזה, ובכל פעם שיש לך הזדמנות – תקוף, תחטוף מצוה, לימוד תורה, תפילה.
נכון שלפעמים אתה מרגיש ש'מה הקשר, אני לא באמצע תכנית של לימוד תורה. אתה צודק. אבל בזמן שהמלחמה נגדך אינה מסודרת, אתה חייב להחזיר באותה מתכונת.
אם המפכ"ל היה מסוגל לאזור אומץ, הוא היה מאפשר ללוחמים יהודיים לתקוף את המחבלים בלי חשבון, תקיפות כאלו היו גורמות לפחד אמיתי אצל שונאינו.
אבל כנראה, שהמפכ"ל אינו מעוניין במלחמה שאינה מסודרת, היא לא מביאה לו כבוד. לא יכתבו אחר כך בעיתון שיחידה זו וזו הצליחה לחסל קבוצת מחבלים בתכנית גאונית…
אבל הדרך שלך כיהודי – היא ללחום את המלחמה בלי לצפות לכבוד או להערכה. להלחם למען כבוד ה', וכעת התפקיד שלך הוא לחטוף ככל יכולתך, ובדרך זו תעניק לה' את הכבוד. והיתה לה' המלוכה.

(ליקוטי מוהר"ן רפד)