חדר קטן עשר קומות מתחת לפני האדמה, קירות לבנים נטולי כל סימן מזהה, מחשב משוכלל שניצב על עמדה שנבנתה במיוחד עבורו. לשם הגיע מדי בוקר המדען הראשי האחראי על תכנית הגרעין הרוסית, מפקח על תכניות העבודה וביצוען.
הכח שהיה נתון בידיו היה בלתי נתפס, בהוראה שלו לפיקודיו היתה אפשרות לשגר טיל גרעיני שימחוק את כל ארצות הברית מעל המפה ברגע אחד…
את אותו יום שחור לא ישכחו כל יושבי העולם, המדען היה עסוק כל הלילה באסיפה דחופה, והגיע לעבודה מרוט ומבולבל. מספר תקלות בזה אחר זה טשטשו את הריכוז שלו, וברגע של מהומה לחץ על הכפתור האדום…
שלוש מאות מליון תושבי ארצות הברית הפכו להסטוריה…
והסיפור לא נגמר –
למחרת בבוקר הגיע המדען לעבודה, פתח את התיק שהיה באמצע טיפולו, והמשיך בעבודה מאותה נקודה בה עצר לפני השואה הנוראה.
חבריו לעבודה החלו לצרוח עליו, "אתה לא מתבייש, החרבת את העולם, רצחת בדם קר מליוני מילונים, ואתה ממשיך כאילו לא קרה כלום?!"
*
הסיפור הזה מוכר לכם?
כנראה שלא.
ובכן, היה זה אדם הראשון.
ברגע של בלבול, הנחש התערב ופיתה אותו לאכול מעץ הדעת, לא ארכו יותר ממספר דקות והגזירה הקשה נגזרה:
"מליארדי בני אדם במשך אלפי שנים יצטרכו למות ולהרצח, במיתות קשות ומשונות, במחלות וביסורים. נשים תלדנה בקושי ובסבל, מזונם של בני האדם בכל הדורות יבוא בזיעה ובעמל."
לא היה מעולם אסון בקנה מידה כה גדול. אדם הראשון היה אמור לעצור הכל, לבהות באויר או להתחפר מתחת לשמיכה מיואש ומדוכא במשך אלף שנותיו עד היום האחרון. המצפון על רצח אדם אחד יכול לשתק את הפוגע בו בשגגה לנצח, על אחת כמה וכמה כשאדם גורם מיתה למיליונים, למליארדים, לכל העולם כולו, לעולמי עד.
*
עכשיו הסיפור קצת מוכר…
אדם בן ימינו, מרגע שהוא נחשף לעולם בהצצה קלה, הוא יבחין שהוא מצוי בלב ליבה של מהומה אדירה וחסרת מעצורים. כמה מסובך וקשה, וכמה קל בימינו לטעות ולשגות, ובלי לשים לב ליפול במהמורה על הדרך. זהו. נפלת.
האדם שנפל חש כאילו נשאב אל תוך בור שחור. חייו נגמרו, כמה נזק נגרם על ידו, כל חטא ולו הקל שבקלים מהרס ומחריב עולמות לאין חקר, צער אינסופי לשכינה הקדושה, משפיע ירידה על כל עם ישראל.
[משפט חסידי היה שגור בפי חסידי בעלז בימים עברו, בהם החסידים האדוקים הקפידו ללכת דוקא במכנסים קצרות, ולא בארוכות כדרך המשכילים – "אויב א בעלזער יושב ציהט אראפ די הויזן, א ייד אין פאריז שמד'ט זיך", כשיהודי מבעלז לובש מכנסים ארוכות, הוא גורם ליהודי מפריז להשתמד…].
כמה יאוש וחוסר תקוה אופפים אותנו, כמה החיים שלנו ממשיכים בסרט נע מונעים בכח האינרציה, לא מנסים בכלל לעצור ולפתוח דף חדש.
וזה לא שאנחנו לא מנסים, זה נראה כאילו אין בכלל אפשרות לפתוח דף חדש. לא מציאותי בכלל…
*
אבל, אדם הראשון לא חיכה ליום המחרת. באותו יום מספרת לנו התורה פנה אדם וקרא שם לאשתו: "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי".
לפני החטא הנורא עסק אדם להעניק שמות לכל הנבראים, וכעת לאחר החטא הוא ממשיך מאותה נקודה בדיוק, והוא נותן שם לאשתו חוה.
כי זוהי נקודת ההתחדשות המופלאה, תמשיך "בדיוק" מאותה נקודה בה עצרת לפני שהשלכת את פצצת האטום על העולם כולו.
זהו הפתרון שלנו, וזהו הכח הנפלא ביותר בבריאה, ההתחדשות.
כשהקב"ה ברא את העולם, בסוף כל יום נאמר וירא אלוקים כי טוב. וביום שישי שבו נגזרה וירדה מיתה לעולם ה' ירחם, ביום זה אמר ה': "והנה טוב מאוד".
כי ביום שישי התגלה הכח שמאפשר לכל אדם בכל מצב להתרומם, ו.. להמשיך הלאה…
