חמשת אלפים

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

האברך הבני-ברקי השתכר למחייתו מקייטרינג שהפעיל לשמחות, ועל ידה פירנס את משפחתו ברוכת הילדים. עם התקרבותו לרבי נחמן מברסלב התלהטו בו הגעגועים לנסוע לאומן לראש השנה, לציית לכרוזו של הצדיק הגדול להיות אצלו על ראש השנה.
אך דא עקא, שעל פי חשבון מהיר התברר לו שהוא זקוק לסכום של חמשת אלפים שקלים להוצאות הנסיעה, הטיסה, נסיעות פנים, אש"ל. ולמרות שעבודתו מאפשרת לו לפרנס את משפחתו, אבל אין לו אפילו שקל אחד מיותר…
בפרט שלפעמים ישנם כאלו ששוכחים לשלם מסיבות ותואנות שונות, והוא נאלץ לרדוף אחריהם, ולפעמים הוא מקבל את התשלום, ולפעמים לא…
מה העצה?! מאיפה משיגים ביום בהיר חמשת אלפים שקל?!
*
בשמונה בערב הוא מסיים את ארוחתו, ולאחריה הוא יוצא לעבר הגינה שמאחורי ביתו. הגינה ריקה בשעה כזו, השמש כבר שקעה ומבטו פונה אל השמים בתחינה:
"רבונו של עולם, אני כל כך משתוקק לנסוע לרבינו לראש השנה, אני זקוק לסכום עתק של חמשת אלפים שקלים. אין לי אפילו את השקל הראשון בשביל זה, אני סומך ובטוח על רחמיך המרובים שתעזור לי, אנא, חמשת אלפים שקלים…".
הדיבורים נובעים מעומק ליבו, ולאחריהם הוא שב לביתו למנוחת הליל. ולמחרת בבוקר עם סיום תפילת שחרית, הוא פונה שוב אל אביו שבשמים, "אבא, חמשת אלפים שקלים, בבקשה ממך, אנא…".
הוא מסיים את התפילה, הוא מקפל בניחותא את התפילין והטלית, ומכר יהודי מבית הכנסת ניגש אליו, טופח על שכמו ודוחף לידו מעטפה שרשום עליה מבחוץ – חמשת אלפים שקלים!
הוא פוער פיו בתדהמה, "מה זה…".
היהודי מתגמגם במבוכה, "אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל לפני למעלה משלוש שנים עשיתי אצלך אירוע, ונשארתי חייב לך חמשת אלפים שקלים, ואתמול בערב החלטתי שאני חייב לשלם את חובי…".
הזכרון מכה בו באותו רגע, הרהור חולף במוחו, "ודאי שאני זוכר אותו, כל כך הרבה רדפתי אחריו כדי שישלם לי על האירוע, עד כדי שנמאס לי להתקשר אליו עוד ועוד, והתייאשתי ממנו…".
והאברך פונה אליו בשאלה שצצה במוחו, מרגיש שחיים חדשים ומוארים מלאי אמונה נפתחים לפניו, "באיזה שעה בדיוק החלטת לשלם לי?…"
והיהודי מספר, "אתמול בלילה, קצת אחרי השעה שמונה בערב קיבלתי טלפון מחברת הביטוח, והודיעו לי על תכנית ביטוח שאושרה לי בה תביעה על סך חמשת אלפים שקלים, ואוכל לקבל את הסכום באופן מיידי, בבקשה…".
*
טוב, אז זה ברור שכשאנחנו הולכים להתבודד, נגיד לה':
"אבא, אני נשאר שלך תמיד, אפילו אם אף אחד לא ידחוף לי מעטפה של חמשת אלפים שקלים…".
אבל לפעמים התפילה עצמה גורמת לכאב ולספיקות מייסרים, "האם יש תכלית בכל התפילות שלי? האם אי פעם התקבלה תפילה של אדם כלשהוא? והאם יום אחד אני יהיה נקי יותר, קרוב יותר?"
ובכן,
וודאי שאנחנו רחוקים מלדעת חשבונות שמים, וגם כל הענין של רבינו הוא – 'לדעת שאין יודעין כלל…', אבל לפעמים השי"ת מאיר הארות קטנות של רחמים מגולים, שהם נותנים לנו כח להמשיך ולקוות עוד ועוד.
ורבי נתן מברסלב מאיר לנו שמי שנמצא בתחילת הדרך ה' מאיר לו גילוי רחמים מיוחד, ותפילותיו מתקבלות למעלה מדרך הטבע. ולמה?
כדי שיהיה לו כח להמשיך הלאה.
ואיך אנחנו יכולים לגרום שמכונת השפע תמשיך לזרום?
לספר סיפורי ישועה של תפילה, כמו למשל הסיפור הזה… (שסיפר אותו המשפיע הנודע רבי יואל ראטה מארה"ב)
ובכך אנו נותנים כח להחזיר אלינו את האור הנפלא הזה של תחילת הדרך…

(ליקו"ה הל' נחלות ה"ד)