ארגון חדש

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

הכל התחיל בביקור שגרתי אצל רופא המשפחה, הרופא הבחין בנקודת חן על שכמה של התינוקת בת שלושת החודשים, ומשהו בה לא מצא חן בעיניו, והוא הפנה את ההורים המודאגים לסדרת בדיקות מתישה.
שבועות של טרטור מבית החולים ולבית, והתוצאות המרות נפלו עליהם כרעם ביום בהיר. הפחד לשלומה של התינוקת המתוקה קטע את שגרת חייהם, והטיל את ההורים בבת אחת למערבולת של ריצות והתייעצויות.
ערב אחד חש האב שהוא נשבר, והוא עלה על אוטובוס לכיוון הכותל המערבי. שם נפתח ליבו, והדאגה שהשתכנה בליבו במשך שבועות ארוכים פרצה ממנו בבכי סוער. שעות ארוכות עמד כך בתפילה עד שלפתע נצנץ בו רעיון, "אני חייב לעשות משהו לזכותה של בתי היקרה".
למחרת בבוקר כבר נתלו מודעות בבית הכנסת שבישרו על כנס מיוחד שיתקיים בסוף השבוע, תושבי השכונה התאספו לכנס במהלכו נישאו נאומים חוצבי להבות בגנות עוון לשון הרע, ובסופו עלה האב השבור והודיע על פתיחת הארגון החדש "רפואת הלשון", לעידוד שמירת הלשון בשכונה.
עם סיום הכנס יצא האב למבואת בית הכנסת להתעדכן במצבה של בתו, ולאזניו הגיעו הדיו של ויכוח סוער שהתנהל בתוך בית הכנסת, "מה הוא חושב את עצמו, רק אתמול הוא ישב איתנו וריכל על כל העולם, ופתאום הוא מתחיל להטיף לנו מוסר… שמירת הלשון… חחח…".
האב סיים את השיחה וחזר לבית המדרש, כשהוא שומע מאחד מהאנשים שהיו במרכז ההתקהלות מפזם כביכל לעצמו, "האחד בא לגור וישפוט שפוט…".
*
ימים חלפו, ותושבים רבים בשכונה הצטרפו לארגון החדש, אך מנגד היו רבים שצקצקו בלשונם, "איזו חוצפה… הרכלן הזה ידבר איתנו על שמירת הלשון…". הדיבורים הללו הגיעו לאזניו של האב, וננעצו בליבו כמדקרות חרב.
האמת היתה שהאב עצמו היה מכור לרכילויות עסיסיות, שנים רבות לא חלם שיבוא יום והוא ינסה להגמל ולשמור על טהרת פיו.
וכדרכה של מלחמה, היו שעות רבות שהוא הצליח לשמור על פיו, אך מהצד השני היו רגעים רבים שהוא נקרע עם עצמו, הרהורים חולפים במוחו, "במחשבה שניה יתכן שהם צודקים, אם אני טיפוס כזה ששקוע בלשון הרע ורכילות כל כך הרבה שנים, איך יתכן שפתאום אני ישתנה ויהפוך לאיש אחר?! איך אני מעז לחשוב על לחנך ולעודד אחרים לשמירת הלשון, זה פשוט לא הגיוני…".
ובאמת, האם זה ראוי שאדם שעד אתמול היה שקוע ומסואב בעבירות, יוכל ביום אחד להתהפך ועוד לדבר עם הזולת על אותו ענין?!
*
רבי נחמן מברסלב סולל דרך מפתיעה לתוהי הדרך, והוא גם מגלה שאת תורתו הוא לוקח ממקום שלא לקח אדם מעולם (חיי מוהר"ן שנג).
מה הפירוש 'ממקום שלא לקח אדם מעולם'? איפה זה בדיוק?!
ובכן, ישנו עולם נשגב הקרוי בלשון המקובלים 'זעיר אנפין', ומעולם נשגב זה מגלים הצדיקים לכל יהודי ויהודי כח לשוב בתשובה, ולחזור אל בוראו.
אך למרות זאת ברור, שלא ניתן לדמות אדם שנקי לחלוטין מכל חטא, לאדם שכבר התלכלך – ועתה הוא מנסה להתנקות…
אך רבי נחמן מאיר את תורתו מעולם גבוה יותר, שקרוי בפי המקובלים 'אריך אנפין'. כלומר, מקום בו אין שום רע בכלל, שמעניק התחדשות אמיתית שלאורה האדם הופך להיות חדש לגמרי, כתינוק שנולד, היום.
וממילא, אם האדם חוזר בתשובה בהתקשרות עם הצדיק הגדול רבי נחמן בן פייגא, הוא נהיה חדש לגמרי. הוא יכול למחרת בבוקר להקים ארגון להתחזקות באותו ענין שנפל בו כל כך הרבה…
"הלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק – והלומד ילד למה הוא דומה לדיו הכתובה על נייר חדש…".

(ביאור הליקוטים נו אות ה-ו)