איפה הכסף?

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

מסע הפרסום שליווה את הפרוייקט החדש היה מוגזם, שלטי החוצות תפסו את כל המבטים, עד שלא היה אדם שלא שמע על מגדלי המשרדים החדשים שיוקמו במרכז העיר. בכדי להיות שותף למיזם לא היה צריך להשקיע הון עתק, והגיוס התמקד בסכומים קטנים שירכיבו את סכום ההשקעה הגדול.
אחד מברי המזל שהשקיעו בפרוייקט היה אברך כולל שפרנסת ביתו נשענה בעיקר על משכורתה של אשתו. בימים כתיקונם לא היה ברשותו אפילו פרוטה אחת מיותרת, אבל כשילדיו התבגרו והוא הבין שבקרוב יהיה עליו להוזיל הון רב עבור נישואיהם, חיפש האברך עצות להקדים רפואה למכה.
הפרסום האגרסיבי עשה את שלו, והאברך לווה כספים משכניו ומכריו, מישכן את ביתו, והשקיע בשותפות ברכישת קומת משרדים במגדל.
עברו שבועיים ולפתע הוא מבחין שעובדי העירייה מורידים את הפרסומות והמודעות, כשהתעניין, סיפרו לו שהגיוס כל כך הצליח – עד שכבר אין אפשרות נוספת להשתתף בהשקעה…
חלפו שנתיים והאברך מתחיל לראות את הבנינים הולכים וקמים למול עיניו, הוא חזר הביתה מאושר ושיתף את אשתו בשמחה הגדולה, "את רואה, לחינם חששת כל הזמן, הנה הבנינים מוקמים, והמשרדים שלנו יכניסו לנו הון תועפות…".
האשה הביטה בבעלה בתמיהה, "אז איפה הכסף? למה אני לא רואה כלום בחשבון הבנק, והפרנסה שלנו עוד יותר דחוקה מפעם?", והוסיפה בסרקסטיות, "אם יזרקו אותנו מהדירה נוכל ללכת לגור שם…?!"
*
חלפו שנתיים נוספות, ויום אחד מתדפק היזם על דלת ביתו של האברך, ובידו מעטפה. האברך וזוגתו פתחו את המעטפה, ועיניה של האשה אורו, "סוף סוף אני רואה שמשהו זז כאן, כעת אני משוכנעת שההשקעה היתה משתלמת…".
בתם הבכורה כבר הגיעה לגיל המתאים, ושכדנים התדפקו על דלתם, ולא ארכו ימים מועטים עד שהשידוך נסגר במזל טוב. ולפתע שומעת האשה את בעלה משוחח בטלפון אודות מכירת נכסים, היא נחרדה עד עומק נשמתה, "אני המומה, האם אתה הולך למכור את הנכס המניב שלנו?!"
הבעל התחייך, "כמובן, הרי אנחנו צריכים לחתן את הילדים…".
פניה של האשה נעגמו, "אבל תראה… מה יהיה עם המעטפות שאנחנו מקבלים כל חודש… זה כל כך משמח, איך אפשר לוותר…".
*
לעיתים, לעיתים רבות, שערי שמים כאילו נסגרים. וכמובן, שצרות באות בצרורות, אין פרנסה, אין נחת מהילדים, וגם בקטע הרוחני לא הולך מי יודע מה… אין תורה, אין מצוות…
והעצה הגדולה מכל היא עצת התפילה, האדם פותח בתפילה לאלוקיו, מתחנן מעומק ליבו על כל הכאבים והיסורים שעוברים עליו, ומצפה לישועה.
וכלום.
אין תגובה.
אבל למעלה בשמים, באין רואים, נבנית עבורו ישועה נפלאה שתיתן מענה לכל מצוקותיו, הישועה נבנית לאט לאט. ואם האדם ישכיל שלא לדחוק את השעה, הישועה הזו תמשיך להבנות עד שחייו יתהפכו לשמחים ומאושרים.
ואז, טוענת הנפש הבהמית שלו, "אז איפה הכסף? למה אני לא רואה כלום בחשבון הבנק, והפרנסה שלנו עוד יותר דחוקה מפעם?", מוסיפה בסרקסטיות, "אם יזרקו אותנו מהדירה נוכל ללכת לגור שם…?!"
ויהודי אמיתי ממשיך להמתין, להתפלל, ולהאמין. ויום אחד הוא מתחיל להרגיש שמשהו זז, כאן נפתח לו קצת הרווחה בפרנסה, וכאן הוא מצליח להגיע לשיעור תורה.
והנפש הבהמית לא מוותרת, "הי, שים לב לישועות האלו שקיבלת, הכל מסתדר, כבר אין צורך להמשיך ולהתפלל… העיקר שיגיעו המעטפות החודשיות שקצת ישחררו אותנו מהלחץ…".
אבל רבי נחמן מברסלב לא מוותר, "תיזהר, אם אתה מסתמך על הישועות הללו ומפסיק להתפלל ולהמתין, אתה מפספס את העיקר… יש לך כאן השקעה אדירה בנכס ששווה הון, אל תתמקד ברווחים הקטנים, אלא תמשיך להתפלל ולקוות לישועה השלימה".

(ליקוטי מוהר"ן ב)