חופש הגדול

עשרה אחוזים מתושבי ארה"ב נוטלים תרופות נגד דכאון.

אם לא הבנתם, אז 'שלושים מליון' אמריקאים לחוצים ברמה כזו שהם צורכים כדורים באופן קבוע!

ואנחנו? האם אנו טועמים טעם של שמחה?!

הרי גם אנו כמעט ולא מסוגלים להעלות חיוך על הפנים בעצומו של יום בהיר. רואים אדם מחייך, מיד שואלים אותו, "מה קרה שאתה מחייך, נזכרת בבדיחה..".

וכשמגיע חג הסוכות, ואנו מצווים 'ושמחת בחגך' – האם אנו שמחים, או ששוב מודאגים כבכל יום…

*

מהי שמחה אמיתית –

הסבא מנובהרדוק זצ"ל הגדיר את הדברים בצורה מופלאה: "מי ששמח כאן בעולם הזה, הוא יזכה לשמחה בעולם הבא. כי מי שלא שמח בעולם הזה, זה מוכיח שהוא מחובר בקשר אמיץ לעולם הזה".

שמחה פנימית נובעת משחרור והקלה, ללא לחצים ורדיפה חסרת מנוח אחר תאוות הולכות וכלות. בחיי היומיום איננו חדלים מלרדוף באובססיה אחר יעדים נעדרי תוכן, שגורמים לאדם חוסר שלוה, שכתוצאה מהם איננו מסוגל לשמוח.

ולכן מי ששמח בעולם הזה. כלומר, את הסלון שלו מפארת ספה מיד שניה, והוא משוחרר מהלחץ לקנות ספה חדשה, הוא פשוט שמח שלו ומשוחרר – אדם כזה יוכל לשמוח גם בעולם הבא.

כשחז"ל מתארים את גדולתו של התנא הקדוש רבי שזכה לשני שולחנות, של תורה ושל עושר – היתה כונתם גם שרחבות דעתו של רבי דמתה לשל עשיר, המשוחרר מכל עול גשמי, ואינו תלוי בשום צורך חמרי.

אבל מי שרדוף אחרי ספה חדשה, וגם אחרי שכבר רכש ספה חדשה, הוא שומע שיש דגם חדש שיגיע בעוד חודשיים מאיטליה… אז הוא לא שמח בעולם הזה, הוא מכור להרגליו ולתאותיו – ממילא הוא גם לא שמח בעולם הבא.

זה חופש אמיתי.. חופש הגדול…

*

לאחר שזכינו לעבור בדין בראש השנה, נטהרנו והתמרקנו ביום הכיפורים, מגיע החופש הגדול…

זורקים אותנו שבוע מחוץ לבית, ישנים ברחוב בסוכה שמזכירה קצת אהל שינה של מטיילים זרוקים בהודו. וכעת, המצוה הבסיסית שמלוה אותנו בשבוע זה היא "ושמחת בחגך והיית אך שמח".

אין שום בעיה להיות קשור לספה, לתמונות היוקרתיות, אבל לא לפתח בהם תלות! עכשיו, בשבוע זה, תנסה לחיות בלעדיהם.

נדמה לך שזה קשה?

להיפך!

זה משחרר מהעבדות לחומר!!

כמו שתיית יין שמשכיחה את כל הדאגות, ומכניסה את הנפש למעין עולם משוחרר ושמח, כך היא הכניסה לסוכה, סמל הארעיות.

המגורים בסוכה ישחררו אותך ממגבלות העולם, ויביאו אותך לצילא דמהימנותא [אהל האמונה], לשמחה פנימית, שמחה שהיא עולם החרות.

העולם כולו מהוה מחיצה לפני הקירבה אל הבורא, רק כשאדם נכנע ומתבטל מתוך מצב של ארעיות, הוא מסוגל לחזור ולהתקרב אל בוראו, לחוש אמונה, בטחון ושמחה.

רק מי שמשליך על ה' יהבו, כתפיו פנויות מכל עול גשמי – ואבא בשבמים רוצה שתזרוק עליו את העול ומשא החיים המכביד – אדם כזה הוא שמח ומאושר.

*

בחג זה נכנס אל אהל האמונה. האמונה שהיא הסמל המרכזי של השלכת העול על מלכו של עולם, להשתחרר מהתפיסה המגוחכת שאני מחליט, וקובע, ואחראי. להיפך, ככל שתשליך מעצמך אחריות, כך אבא שבשמים יקח את האחריות עליך יותר ויותר…

ויתרה מזו, לאט לאט תשים לב שיחסי החברה שלך גם השתפרו. אם השכן לקח לך את החניה אתה לא כועס עליו ומתקוטט איתו, כי כבר הפנמת שאתה לא אחראי למצוא חניה לרכב שלך, "שה' ידאג לי לחניה…".

ולדרגה גבוהה זו זכה רבי נחמן מברסלב שאמר בפשטות: "לא מצאתי בעולם דבר חשוב ששווה לעשות איתו מחלוקת", אין על מה להקפיד, כי הכל בסדר. ואם יש בעיה, אני לא אחראי לה, אני משתדל כפי יכולתי, ולאחר מכן – יש מנהיג לבירה…

נגישות