parallax background

העונג שבכאב – ליקוטי מוהר”ן

העונג שבכאב


השמחה בביתו של ר’ דוד הרקיעה שחקים, מי מילל ומי פילל, לזכות בבחור כה יקר ערך בלי להתחייב דירה עבורו. ולא זו בלבד, עדינות נפשו של הבחור שסירב לקבל דירה הפליאה את כל המשפחה, שהשתתפה בשמחת האירוסין של ביתו של ר’ דוד עם החתן המיוחד.
במסיבת האירוסין ישב הסב, אביו של ר’ דוד לצד החתן היקר. השיחה ביניהם קלחה בנעימות משך כל הסעודה, ולאחריה קרא הסב לבנו ר’ דוד לפינה, “בן יקר, התרשמתי מאוד מהחתן שבחרת, והתלהבתי מאוד לשמוע על הויתור האמיץ שלו על דירה, ומשכך אני מוכן לפדות את חסכונותיי, ולהעניק מתנה לחתן סכום מסוים שיאפשר לו לקנות דירה זולה”.
ר’ דוד נדהם, מוחו אינו מסוגל לעכל את ההשגחה הפרטית המופלאה, אכן ראוי הוא חתן שכזה למתנה שמימית שכזו. הסכום עדין לא כיסה הוצאות של דירה שלימה, ור’ דוד סר לברר אחר אפשרות לרכישת זירה מוזלת.
לאחר ימים מספר הופתע ר’ דוד לשמוע על פרוייקט מיוחד לבני תורה, שכונה חרדית בשם “נאות התלמוד” שמאורגנת על ידי העסקן הנודע ר’ מיכאל. ר’ מיכאל היה תלמיד חכם בקנה מידה, שזעקת ההורים משיאי הילדים עלתה באזניו, והוא נרתם לסייע להם.
ר’ דוד הזדרז לביתו של ר’ מיכאל וזכה לתפוס מקום ברישום לדירה המיוחלת. ר’ מיכאל הקדיש את עצמו לפרוייקט, שבדרך הטבע לא היה לו סיכויי לצאת לפועל, אך ר’ מיכאל היה אהוב ביותר על גדולי ישראל. גדולי ישראל רתמו למאמץ אילי הון אוהבי תורה מחו”ל שנרתמו לסבסד את עלויות הפיתוח הרבות, ופתחו בפני ר’ מיכאל שערים בכל משרדי הממשלה השונים שקשורים להרצת הפרוייקט הסבוך.
אם היה ר’ מיכאל מוסר את הפרוייקט לאדם אחר, הוא היה נעצר מיד, שכן ר’ מיכאל לא נטל לעצמו אפילו אגורה שחוקה, ועודד בעלי עסקים לשתף פעולה בפרוייקט במחירי עלות בלבד. כל אדם אחר שהיה נכנס לענין היה נוחל מפלה מיידית, ומשכך, הפקיר ר’ מיכאל את סדרי הלימוד שלו ואת חייו האישיים למען הפרוייקט.
*
לאחר שנה של מאמצים בלתי נגמרים, הוכרז הפרוייקט בהצלחה. ור’ מיכאל יצא מביתו לכיוון תחנת האוטובוס בכדי להגיע לפגישה עם החברה הקבלנית שתבצע את הפרוייקט, ר’ מיכאל כמובן אינו נוסע במוניות, באמרו לבני ביתו, “אין לי רשות לגעת באגורה אחת מכספי הרוכשים, הרי אלו כספי הקדש…”.
ר’ מיכאל פסע לעבר התחנה, ואז אירע הנורא מכל, רכב שחצה את הרחוב במהירות לא הבחין בו, והתאונה היתה בלתי נמנעת. בתוך רגעים מספר התמלא הרחוב ביללות סירנה, ואנשי ההצלה פינו את ר’ מיכאל לבית החולים.
ר’ מיכאל שכב מחוסר הכרה בבית החולים, כשהרופאים מנסים להסביר למשפחה, “צר לנו, אך מסתבר שר’ מיכאל שקע בתרדמת, קומה. אין בידי הרפואה שום מידע אפשרי מתי הוא יתעורר, והאם בכלל הוא יתעורר…”.
*
שנה שלימה חלפה, שלוש מאות שישים וחמישה ימים של דאגה וקריעת השמים בתפילות. אך היה נראה ששערי שמים נעולים, והישועה בוששת מלבוא.
ויום אחד, הנס הגיע.
ר’ מיכאל התעורר, המשפחה סביבו המתה מהתרגשות, אך ר’ מיכאל עפעף בעיניו כמנסה להבין היכן הוא נמצא, “מה קורה פה, רגלי כואבות מאוד, ראשי סחרחר עלי…”.
הרופאים ניסו להלעיט אותו בתרופות הרגעה, אך לשווא. הכאבים האיומים לא הרפו ממנו לרגע, ר’ מיכאל התפתל ביסוריו בעוד בני משפחתו צוהלים ושמחים.
לאחר כשבוע נערכה סעודת ההודאה, המונים הגיעו לשמוח בשמחתו של ר’ מיכאל, שכדרכו האיר פנים לכל אחד, מתעלם מיסוריו הרבים. רק כשהגיע ידידו ר’ דוד נפתח סגור ליבו של ר’ מיכאל, “אני לא מבין על מה השמחה הגדולה שלכם, כל גופי דואב וכואב, ואתם שמחים כביכול הכל בא על מקומו בשלום…”.
ר’ דוד הביט בו בהבנה, “אספר לך משל עתיק”.
“היה היה שר אוצר שהיה ממונה על כל אוצרות המלך, שרי המלך קינאו בו, והחלו להסית את המלך נגדו, והמלך גזר על שר האוצר הגליה מעיר המלוכה לכפר נידח. השר היה שבור מאוד מהגלות הכפויה. השר נאלץ לאכול את האוכל הכפרי הגס, האוכל הגס גרם לו לכאבי מעיים קשים, שהזכירו לו בכל עת את מצבו הקשה.
יום אחד ראתה אשתו שפניו אדומות מבכי, וכולו מתכווץ מצער, השר הצליח בקושי לדבר, “האוכל כבר לא מזיק לי, הבטן שלי כבר לא כאובת… זה נראה נפלא, אבל האמת היא שכל עוד שהייתי סובל ממאכלי הכפריים, ולא התרגלתי אליהם, עדין חשתי את הגעגועים לחצר המלך, אבל מהרגע שהתרגלתי לחיי הכפר, נהייתי כפרי, כבר אינני שייך לחצר המלך, ועל כך אני בוכה…”.
“הבנת”, סיים ר’ דוד את דבריו, “כשהיית בתרדמת לא כאב לך כלום, כי היית מת, כעת אתה חי, והכאב הינו סימן לחיים, זהו העונג שבכאב…”.
*
ישנו מצב שהאדם שרוי בתוך מלחמה איומה ועיקשת, כוחות הרע נלחמים נגדו בעזות נוראה, והוא חש שנשמתו שוקעת בערפילי קליפות המסתירות ממנו את כל תכליתו וייעודו בעולם.
והמצב הזה נראה ממש אבוד, הלב כל כך כואב ודואב, היאוש מקיף מכל הכיוונים –
אך רבי נחמן מברסלב מחדד הבחנה דקה ומאירה לתוך אפילת היומיום, “אם כואב לך, ואתה מסוגל לצעוק ‘אוי’, אז הכל בסדר!!”
ולא זו בלבד, אלא שיכולתך לחיות ולכאוב ולצעוק ‘איה’ מעמידה אותך במקום של חיים וקשר עם בורא עולם, ברמה כזו שאתה ממליך את המלך בכפר הנידח שלך.
וגם אם כואב, אבל זה חי…
העונג שבכאב…


(ליקוטי מוהר”ן חלב ב י”ב)

 

למסירת פדיון נפש
נגישות