צחצוח יסודי וקשקוש על הקיר

שאלה


מקרה שביקשתי מאחד מבני היקרים לצחצח נעליים לכבוד שבת קדש, לו ולאחיו.

לאחר זמן התוצאה היתה נעליים מצוחצחות ומסודרות להפליא ולעומת זאת ציור קיר שבסיסו משחת נעליים שחורה (מדובר בילד בן 5 שיש לו עבר בקישקוש על קירות). כיצד מגיבים במצב זה? וכן בכלל איך לגמול אותו מתאוות קשקוש והאם לתגמל אותו על צחצוח הנעליים שעשה?

תשובה


תחילה, עליכם להבחין בין בית שבו מצוי הקשקוש באופן כללי על ידי הקטנים, כמצוי במשפחות מרובות ילדים (אופן א’),  לבין תקרית חדשה שלא נעשתה כלל בבית זה(אופן ב’).

אופן א’- עליכם לזמנו בשלווה, ולהעמידו על תוצאות מעשיו על ידי העמדתו בפועל מול הקיר המוכתם תוך כדי דממה לזמן מה. דבר זה יוצר לו הפנמה על ידי חוויה ולאחר מכן הסבר קצר על הנזק שנעשה ולבסוף אזהרה על להבא, כדאי לתת לו ביד תכשיר של ניקוי לנקות כאקט של מעשה ותוצאה.
בנוסף ננקוט בכלי המרכזי של החינוך שהוא עידוד ומעתה נחפש הזדמנויות או שניצור אותם, בהם גילה הילד אכפתיות לנקיון בבית וסידורו, ונחמיא לו על כך ונעלהו על נס, ובזה נמשיך לו את הרצון להתמיד בהנהגה זו.

אופן ב’- יש לקיים שיחה של כל בני המשפחה, לא מאויימת, מומלץ סביב ממתק נחמד, ובה להסביר את תהליך הצביעה המורכב, וכמה נעים בית נקי ולהיפך. ולסיום לתת אזהרה כללית חמורה (אין צורך לגלות את רמת הענישה) ולציין שאנו בטוחים שבוודאי אף אחד לא יקשקש. חשוב להדגיש בשיחה לילדים שבזכות תקרית זו כולנו מרוויחים בית נקי, וזאת על מנת לחסוך מבוכה מזיקה ומיותרת מהילד המקשקש.

בשולי הדברים
א. בכל פעם בה נקראת לפנינו הזדמנות לחזק את המשמעת והסדר בבית יש להבחין בין “פריצת גבול” ל-“גבול פרוץ” שבכל אחד מהם הגישה שונה כאמור. ב”פריצת גבול” עלינו להתמקד יותר בתגובה או ענישה על עצם פריצתו, בעוד שב-“גבול פרוץ” מוטל עלינו לבנותו ולתקנו בכדי לייצר גבול טבעי לעתיד בנוסף לחינוך.
ב. במקרה ואנו נדרשים להגיב למקרה שבו יש חיובי (צחצוח נעליים) וגם שלילי (קישקוש), עלינו להימנע מלהגיב באותו המעמד על שתי התוצאות, וזאת כדי שלא לבלבל את החינוך, על ידי הפרגון שיכול לרכך את מעמד העמדת הגבול על תילו, שבעוד שאצל הבוגרים הפרגון שמביע הערכה מועיל לספיגת הביקורת, אצל הילדים הפרגון פוגע בנחרצות שלנו והמסר שנאמר לא נחקק בתודעתם.

למסירת פדיון נפש
נגישות