שנים ארוכות – כך מספרת אגדה הודית עתיקה – בילה האיש בחיפושים. האיש לא היה כלל נבער מדעת, הוא חיפש את הדבר הנכון ביותר בעולם, את מקור האושר שאחריו רודף כל העולם – האלוקים.
האיש ידע היטב כי מקור האושר הוא אך ורק בהתקרבות לאלוקים, עשיית רצונו, הכרתו וידיעתו. לשם כך השליך את כל אשר לו, ונדד ביערות ובמדבריות ללא אוכל ומים, בצמאון אדיר של חיפוש שאין לו מנוח.
גם בין גרמי השמים חיפש האיש את האלוקים, נודד בין גלקסיות במרחבי היקום. עד שיום אחד הגיע לכוכב חדש ומרוחק. לאחר מספר צעדים נשימתו נעתקה. הנה, הוא רואה את אלוקים במרכז הכוכב.
האיש נעמד כמוכה הלם, כלשפתע חולפת בו מחשבה משונה, "החיים שלי נגמרו, כל הטעם שלי בחיים היה רק לחפש את אלוקים, ולכשמצאתי אותו אין לי סיבה לחיות…".
שניות בודדות התמהמה האיש, ולאחר מכן הוריד את נעליו כדי שצעדיו לא ירעישו, ובצעדים חרישיים הסתובב ועזב את הכוכב, מתחיל במסע החיפושים מחדש…
*
במשך תשע מאות יום נחלקו בית שמאי ובית הלל, עד שהגיעו למסקנה לא פשוטה בכלל:
"הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא, נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא יפשפש במעשיו" (מובא בגמ' עירובין יג:).
זאת הנקודה, נקודת החיים היא היות האדם מפשפש ומחפש, או יותר מדוייק כשהאדם שם לב לעצמו, לחיים שלו, למעשים שלו, וגם לרגשות שלו, שימת הלב לכל אלו – נקראת חיים טובים.
החיים הם קשים, מלאי נסיונות ובלבולים מהמורות ומכשולים, עד כדי כך שנמנו כל חכמי ישראל והחליטו שעדיף שלא להוולד בכלל!!
ואם כבר קרה מה שקרה, ונולדת, יש לך פתרון –
הפתרון הוא: לא להרדם בשמירה, לחיות כל רגע ורגע בחשבון ובשימת לב, מה אני עושה, מה אני רוצה, לאן אני שואף להגיע, ואיך וכמה התקדמתי היום לשאיפה שלי.
אם אדם מפשפש בחייו יש לו סיכוי שהחיים שלו יהיו שווים משהו, שלא יגידו עליו "חבל שנבראת"… "אתה טעות דפוס"… "באת לעולם במכירת חיסול"…
*
בשמחת שבע ברכות בני ברקית טיפוסית, פגש מרנא החזון איש זצ"ל את אחד ממקורביו, ויחדיו נעמדו לשוחח על יד ברזי נטילת הידים. המקורב מבחין שהחזו"א מפנה מבטו לעבר הברזייה.
על יד הברזייה עברו מרבית המשתתפים בשמחה, נוטלים ידיים וממשיכים, בלי שישימו לב שהחזו"א עומד בצד. והחזו"א פונה למקורבו, "שמת לב, חצי מהאורחים עברו כאן, הרטיבו את ידיהם, אבל אף אחד מהם לא נטל ידיים באמת!".
אדם יכול להעביר את חייו בלי לשים לב לשום דבר, בשעה שהוא בטוח שאין לו שום בעיה, הכל בסדר.
ולכך המשיך רבי נחמן מברסלב את עצת ההתבודדות, האדם פשוט עוצר, סטופ מוחלט לכל החיים הסוערים והמבלבלים, והוא חושב. הוא עוצר לחשוב, מה הוא רוצה, מה הוא עושה, הוא מפשפש במעשיו ובחייו ובהרגשותיו.
חיים עם התבודדות, עם חשבון הנפש. כשכל יום האדם מקדיש שעה שבה הוא אוסף את עצמו אל עצמו, ומתבונן בישוב הדעת, חיים אלו נקראים חיים אמיתיים, חיים של חיפוש, ומי שחי חיים כאלו, מתהפכת נפשו לנפש של "מחפש".
נפש כזו שגם לאחר מאה ועשרים כשהיא תעלה לגן עדן בקרבת אלוקים לי טוב, היא תמשיך לחפש עוד ועוד בגנזיא דמלכא.
