תפילה לעני

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

פעם אחת נסע אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש בלווית תלמידיו. כרגיל הורה הבעל שם טוב לעגלון להניח את המושכות, והסוסים פתחו בדהרה לעבר הבלתי ידוע. לאחר נסיעה ארוכה נעצרו הסוסים בפתחו של בית קטן ששכן בשיפוליו של כפר נידח אי שם בערבות אוקראינה הגדולה.

הבעל שם טוב ירד מהעגלה ונקש על דלת הבית, לאחר רגעים מספר נפתחה הדלת ובפתח עמד כהלום רעם יהודי כפרי, שהיה נוסע מדי פעם למעז'יבוז והכיר את הבעל שם טוב הקדוש. היהודי המשתומם התפלא, "במה זכיתי שרבינו הקדוש יבוא אלי ביום בהיר", אך הבעל שם טוב לא הותיר לו זמן להרהורים, "הכן לנו א ווייעטשערע" [- ארוחת ערב].

היהודי התגמגם במבוכה, "רבי הקדוש, מאוד אשמח להכין עבורכם סעודת שלמה בשעתו, אך מה אעשה וביתי ריק מכל, ואין לי כי אם פרה חולבת אחת שממנה מקור פרנסתי…".

הבעל שם טוב התחייך, "נו, ממילא יכול אתה לשחוט את הפרה ולהכין ממנה סעודה ראויה לשמה…".

החסידים נדהמו, האם אכן מתכוין רבינו הקדוש לשבור את מטה לחמו, אך מסתבר שהיהודי לא היה שותף לתמיהתם, ולאלתר יצא אל החצר בדרכו אל השוחט יחד עם הפרה.

לאחר זמן קצר כבר ישבו לסעודה, והבעל שם טוב היה בהתרוממות הרוח ובשמחה מופלאה. עם צאתם בירך אותו הבעל שם טוב שיזכה לפרנסה בריוח ושפע ברכה והצלחה.

חלפו מספר שנים, ולאחד מתלמידי הבעל שם טוב הזדמן לצאת לנסיעה ובדרכו חלף על פני אותו כפר נידח. התלמיד לא התמהמה והלך לביתו של היהודי העני, אך כשהגיע לשם לא מצא את הבית, תחת הבית נבנתה טירת פאר. השומר הבחין בו וקרא מיד לבעל הבית ששמח לארח אותו, וסיפר לו בהתרגשות שמיד לאחר צאתו של הבעל שם טוב מביתו התהפך עליו הגלגל, והוא התברך בעשירות מופלגת.

התלמיד חזר בהשתאות לבעל שם טוב מספר לו על הנס המופלא, אך הבעל שם טוב לא התרגש, "משמים היה מיועד עבורו שפע עצום, אך השפע לא יוכל לרדת עד שהיהודי יתפלל על כך ויתחנן להשי"ת על פרנסתו, לכן הייתי מוכרח להגיע אליו ולשבור את מטה לחמו. כשיצאנו ראה היהודי שאין לו עוד תקוה גשמית והוא החל לבכות לה' שישלח לו פרנסה, ותיכף ומיד נושע בישועה פרטית מיוחדת".

*

מקובל לחלק את סוג התפילות שבעולם לשנים.

ישנם תפילות שנעשות בהתרוממות הרוח, מתוך מוחין דגדלות. האדם מרגיש את קרבת אלוקיו, ממש עומד לפני המלך. זו ודאי התפילה הראויה והמשובחת.

וישנם תפילות של העני והמך, הצרה שלו כל כך דוחקת אותו, שבקושי הוא מסוגל להוציא מילה מהפה, הוא רק מתחנן ובוכה, "אבא, דיי, אי אפשר לסבול יותר…". אבל כמובן שתפילה זו עלובה ביותר…

ורבי נחמן מברסלב מבהיר ואומר, דוקא תפילת העני היא החשובה ביותר לה', והיא מגלה את "מידת הרחמים".

שכן מידת החסד הפשוטה, מבטאת את המציאות שהאדם מקבל שפע ללא גבול, אבל אין במידה זו הארת פנים של אהבה ורחמנות.

רק לאחר שמידת הדין והגבורה מצמצמת את השפע, והאדם מרגיש עלוב ובלב נשבר, הוא מגלה דבר חדש. הוא מגלה רחמנות והתייחסות מיוחדת. השי"ת מאיר פניו לאדם, ומלבד השפע הוא גם מאיר לו פנים, "בני היקר אני זוכר אותך בכל רגע, ואני נכון למלא את משאלותיך באהבה אין קץ".

זכור יהודי:

"ברגע קטון עזבתיך – וברחמים גדולים אקבצך…".