parallax background

מעגל מדהים – ליקוטי מוהר”ן

מעגל מדהים


כשנכנסת לקומה האחד עשר, משרדי חברת הפרסום הגדולה, נכנסת לעולם אחר. כאילו אין בעולם שום דבר חוץ מהתחום שהם עוסקים בו…

פרסום, גימיקים, טיזרים, עיתונות, אינצ’ים, בליל מילים שאינן מובנות לאדם מן השורה. עובדים נעלמים בחדריהם, או לחלופין ממהרים בקדחתנות למערכת העיתון.

כשרגליו עמדו במפתן הקומה, הוא חש שהוא נאבד, וכמעט שסב על עקביו. אך הצורך בעבודה גבר על הכל, והוא נכנס ברגליים כושלות לחדרו של המנכ”ל לראיון העבודה שנקבע עבורו.

בניגוד לציפיות – הוא התקבל.

המנכ”ל נהנה ממוחו הפורה, מהמעוף, מהכריזמה והאמביציה, והוא קיבל אותו לאלתר, אך הבהיר לו את המוטל עליו, “לכל משרד יש סגנון משלו, בפרסומים שלנו אי אפשר אף פעם להתבלבל עם חברת פרסום אחרת, המותג שלנו מוכר הרבה…”.

בימים הראשונים התחקה אחר סגנון עבודתם של הקולגות שלו, אך לשווא. הוא כאילו תקוע ברובד מסויים לא מצליח להשתחרר ממנו.

הסגנון שלו היה ייחודי ומענין אבל לא התאים לסטייל של המשרד היוקרתי. בשעה שהמודעות שלו שידרו כובד ראש ואחריות, הרי שהמשרד יצר מודעות בעלות אופי קליל ונהנתני.

לאחר שבועיים התדפק על דלתו של המנכ”ל, “אני מצטער מאוד, אני עוזב…”.

המנכ”ל נדהם, עובד מוכשר שכמותו אינה מציאה המתגלגלת ברחובות. אבל הוא ניסה להסביר את עצמו, “יש לכם סגנון מסויים, אני לא מצליח להכנס לזה, חבל לכם, אולי לכם זה לא איכפת, אבל לי זה לא מתאים, אני רוצה לזרום עם הכיוון הכללי, ואני לא מצליח, אני מוכרח לעזוב…”.

*

המודעות על שמחת בית השואבה כמו קראו לו בהזמנה אישית, “כולם מוזמנים”, כולם, משמע גם אני מוזמן…

האולם המה ברוקדים שקיפצו מעלה מטה לקול צלילי התזמורת, אבל המצב רוח שלו עצמו לא תאם את הריקודים האלו, “אם היתה זו עצרת התעוררות זה היה יותר מתאים לי…”.

אחד הרוקדים שהבחין בעמידתו הנבוכה קרא לו להצטרף, ובלית ברירה הושיט את ידיו ונכנס למעגל. אבל ליבו לא היה איתו, הוא ביקש לצאת מהמעגל ולשפוך את ליבו לפני קונו, אבל הרוקד שלידו לא הניח לו לצאת.

ידידו למעגל הריקודים הביט בו בפליאה, רקדן נהדר שכמוך אינה מציאה המתגלגלת ברחובות. אבל הוא ניסה להסביר את עצמו, “יש לכם סגנון מסויים, אני לא מצליח להכנס לזה, חבל לכם, אולי לכם זה לא איכפת, אבל לי זה לא מתאים, אני רוצה לזרום עם הכיון הכללי, ואני לא מצליח, אני מוכרח לעזוב…”.

*

ישנם שני מסלולים, האחד הוא מסלול של יגון ואנחה. והשני הוא מסלול של שמחה וצהלה. ישנם רגעים מתאימים ומדוייקים לכל מסלול, ואל לנו להתבלבל ביניהם.

אבל מה עושים אם לא זורם לי, מה אני עושה אם אני מגיע לשפוך את ליבי בהתבודדות, והלב שלי מלא שמחה?! מה אני עושה אם אני מגיע לרקוד ולשמוח, והלב שלי מלא דכדוך?!

רבי נחמן מברסלב מציע רעיון חדשני ומופלא:

להכניס את היגון והאנחה למעגל – – –

כלומר, אם אתה לא מרגיש שאתה זורם עם השמחה בריקודים, אז תכניס את הדכדוך שלך לריקוד!

איך בדיוק?

יש יופי מדהים בתמונה הכוללת גוונים רבים – ושונים. מעגל שכולו שמחה, ובתווך נמצא איש אחד שהריקוד שלו בלול בלב נשבר ואנחה, הוא מניף את רגליו במאמץ, הריקוד שלו מכיל את היגון והאנחה בעצמם.

מודעה פרסומית שמשדרת קלילות ונהנתנות, ובמרכזה מוטיב רציני שמשדר אמינות, היא המודעה המושכת ביותר, שנכנסת עמוק ללב הקורא.

זוהי השלימות של הריקוד!


(ליקוטי מוהר”ן ח”ב כג)

 

למסירת פדיון נפש
נגישות
בזמן ששבעת הרועים הקדושים באים לחסות בצל סוכותינו,
ולהשרות מרוחם המרוממת עלינו ועל בני ביתינו,
מצווה אותנו הזהר הקדוש להאכיל על שולחננו ‘אושפיזין’ שתרגומו- ‘אורח’, ולשמח את ליבו ולשמוח איתו.
למאמר על סוכות לחצו כאן 

 ***

אין באפשרותכם לזמן עני על שולחנכם?

לחצו כאן, ונדבו ‘מעות אושפיזין’,

בכך תזכו להשראת רוחם של האושפיזין הקדושים.