מהיגה של חסידות ברסלב, והאיש שהוקם עול לבסס את חסידות ברסלב לאחר השואה בארץ הקודש, היה החסיד הנודע הרב הגאון רבי לוי יצחק בנדר זי"ע.
רבי לוי יצחק ינק מלוא ריאותיו את ניחוחה הפנימי של חסידות ברסלב הקדומה שבאוקראינה, ואת מורשתה העביר בגאון לתלמידיו ולתלמידי תלמידיו, המנהיגים כיום את חסידות ברסלב לרבבותיה בכל פינה בעולם.
בהיותו צעיר לימים התקרב לברסלב, ודבק בכל נפשו ברבי נחמן מברסלב. אך עדין היה הולך ומבקש לעצמו רב ומורה דרך שינווט את דרכו בפיתולי החיים ומהמורותיהם.
לאחר חיפושים מרובים מצא את אשר ביקשה נפשו: הגאון האלוקי רבי אברהם ב"ר נחמן חזן זיע"א, אשר רבי לוי יצחק היה לתלמידו המובהק. ואשר יום הסתלקותו חל היום יום ראשון כ"ט כסלו [ועתה מציינים מאה שנים להסתלקותו, כ"ט כסלו תרע"ח – תשע"ח].
*
את סיפור התקרבותו, ואת הסיבה בה בחר ברבי אברהם לרבו המובהק, סיפר רבי לוי יצחק בעצמו:
היה זה בחורף הראשון להתקרבותי לברסלב, וכשמגיעים בהתחלה ורואים אנשים גדולים, רוצים לדעת למי ללכת, אליו או אליו… – אז כשאני רוצה לדעת מהרב שאני צריך להתקרב אליו, אז אני לא יכול לשאול את הרב בעצמו, כמובן. אז אני צריך לשאול מסביב מסביב, את האנשים המבוגרים, שמכירים אותו ממקודם, אז מהם אני יכול לדעת משהו!!
התבוננתי בתלמידיו, שרפים ממש. עם כאלה תלמידים הרב מתגלה, וכך אפשר לדעת מי הוא הרב… על ידי זה אנחנו יכולים לדעת קצת, מי הוא ומה הוא.
אני דיברתי עם הזקנים יותר, והם אמרו אם רבי אברהם היה בזמן רבינו, הוא היה מהתלמידים המובהקים, עם העבודה שלו! עם ההנהגה שלו!
*
אבל רבי לוי יצחק לא הסתפק בסיפורים אלו, הוא חיפש את המנהיג האמיתי שיורה אותו בדרכו. ואת ההחלטה על זהות המנהיג האמיתי קיבל לאחר ההתרחשות שהיה לה עד, ועליה סיפר בהתלהבות עד סוף ימיו:
היה איזה זקן שהגיע לראש השנה, הוא היה עני נסחב ובלוי. ור' אברהם ניגש אליו ושואל אותו, "איפה היית שנה שעברה בקיבוץ בראש השנה?"
הזקן התחיל לתרץ את עצמו. אבל ר' אברהם אמר לו, "זו אבידה שאינה חוזרת!".
אז אני שואל את ר' אברהם מי זה האדם הזה. אז הוא ענה לי, "היהודי הזה הוא מטיראוויץ".
זה כבר חידוש בעיני! – מי יודע ממנו בכלל?! – שהוא לא היה שנה שעברה בר"ה! התפלאתי בנפשי, מי ניגש לדבר עם עני נבזה ובלוי? ואיך ר' אברהם יודע בכלל שהוא לא היה שנה שעברה בר"ה.
ור' אברהם הרי היה מארץ ישראל! הוא כבר עשרים שנה בארץ ישראל! הרי זה היה בר"ה שנת תרע"ה, ובשנת תרנ"ד הוא כבר עלה לארץ ישראל, כבר עשרים שנה בארץ ישראל, והוא יודע שהוא טיראויצער, והוא יודע שהוא לא היה אשתקד, והוא שואל אותו על זה…
*
נוכחתי לראות שהשי"ת הוליך והנחה אותי שראיתי הכל, שאני רואה אצל רבי אברהם כאלה דברים, שאני לא רואה אצל אף אחד – – –
התבוננתי, אדם בא ונוסע לרביה"ק לראש השנה, ואף אחד לא מדבר איתו, אף אחד לא ניגש אליו, ור' אברהם – שם לב שהוא לא היה שנה שעברה על ר"ה?! ושואל אותו על זה! כשהוא כבר יהודי א ארץ ישראל'דיגער איד, השי"ת הוליך והנחה אותי…
התחלתי לראות שזה ענין אחר לגמרי, ענין אחר לגמרי… ממש דבוק בליבו של רבינו הק'… איינגעבאקן בארן רעב'ן אין הארצן – – –
עד כאן סיפורו המרטיט של רבי לוי יצחק בנדר.
ואנו בני הדור האחרון, המבוכות בימינו גדולים פי מאה מבימים רחוקים אלו, וכשאנו מחפשים לעצמנו רב, נזכור את המורשת שקיבלנו מרבותינו:
"המדד למנהיג ואדם גדול הוא הרחמנות".
ומכאן נלמד, שהמדד שלנו לעצמנו האם כבר גדלנו – תלוי בכמה רכשנו לעצמנו את מידת הרחמנות!!
