מרגל בוגד

[divider height="30" style="default" line="default" themecolor="1"]

האוירה בחדר הגדול היתה כבידה, המפקדים ישבו בראש מורכן ממתינים לנזיפה. שר המלחמה ישב בראש השולחן בפנים זעופות. תמיד היה השר קצר רוח וזעף, אך עתה השתרגו עצביו יתר על המידה.

"זה פשוט לא יתכן, ביקשתם תקציבי ענק לפרוייקט הזה, והוא לא מניב שום דבר, השקענו כוחות עצומים במרגל הזה, הוא כבר נמצא באדמת האויב מחצית השנה, ולא קיבלנו ממנו כלום…".

המפקד הותיק שישב לשמאלו ניסה להגיב, "יתכן שעלינו להמתין עוד מעט, ודאי הוא יביא לנו תועלת…".

אך השר השתיק אותו בחמת זעם, קם ממקומו הפטיר לעומתו, "ואני חושב, שהוא השתכנע מההטפות שלהם, הוא פשוט ערק…".

המפקדים נדהמו, בליבם פנימה כבר הרהרו ברעיון הזה, ותחושת יאוש החלה לחלחל בליבם.

בצד השולחן ישב צעיר המפקדים, שעל אף גילו הצעיר היה מנוסה יותר מהמבוגרים, והוא העז לנסות את כוחו, "אנא ממך, תן לו עוד הזדמנות אחת…".

*

המרגל שכב מתוסכל במיטתו, השינה ממנו והלאה. זה למעלה ממחצית השנה שהוא דורך באותו מקום, כבר כמעט שכח את המטרה שלשמה נשלח, מה יועילו לו הקשרים במדינת האויב אם אינו מצליח להביא את המידע הקריטי…

צלצול הטלפון הקפיץ אותו ממקומו, על הקו היה מפקד צעיר שדרש בשלומו, מחשש להאזנות נאלץ המפקד לדבר בשפת צופן, "הסבא מחכה למתנות, הוא מאוד מתגעגע אליך, אני חושב שאפילו שאין לך שום דבר לתת לו, בכל זאת כדאי שתתקשר אליו כל יום לדרוש בשלומו…".

המרגל הבין היטב את כונתו, אך הוא התקשה, "מה, אני כל יום יגיד לו מה נשמע… מה הקשר…".

המפקד ניסה לדבר על ליבו, "תרגיש בנוח לדבר איתו שיחה חופשית, אתה גם יכול להתבכיין לו שלא מצאת מתנה יפה בשבילו, הוא ישמח לשמוע אותך…".

*

חודשים ארוכים חלפו, לעיתים היו בפי המרגל חדשות, אבל בדרך כלל לא היה ברשותו מידע רב ערך עבור השר.

באחד הלילות ישב המרגל בדירתו ליבו כאוב וכולו ממורמר, "מה התועלת בשיחות העקרות הללו שאני עורך מדי יום לשר, הרי ממילא אין בפי שום חדש עבורו…".

והמפקד הצעיר כמו מרגיש את כאביו, שוב על הקו, "דע לך, שסבא מחכה לטלפון שלך, ואפילו אם אין לך מה לומר, פשוט תתקשר ותשתוק…".

המרגל היה המום, "סבא סתם יצחק עליי, מה יש לו משיחת שתיקה שכזו?!"

אך המפקד לא נואש, "הבן, אם אתה מתקשר אליו, אתה מראה לו שאתה עדיין בצד שלנו, ביום שתפסיק להתקשר, זה יהיה האות שאתה בוגד, עריק…".

*

הנשמה נשלחה לעולם בכדי למלא את שליחותה עבור המלך הגדול, אך לא תמיד מצליחה הנשמה לבצע את מטלותיה בשלימות. ואז, יושבים למעלה בכובד ראש ודנים מה לעשות עם הנשמה…

וכמתנה ממרום נשלח רבי נחמן מברסלב שמלמד זכות על כל יהודי ויהודי בעולם, והוא טוען לפני המלך הגדול שלא ייתכן שנשמה יהודית תבגוד בבוראה, זה פשוט לא יתכן.

ואחר כך הצדיק מדבר אל הנשמה, מסביר ומאיר לה שכדי שהמלך יהיה בטוח שהיא לא בגדה – היא חייבת להוכיח את זה.

והנשמה בוכה במר ליבה, "אין לי במה להוכיח, אין לי שום הצלחות…".

אבל הצדיק לא מתייאש לעולם, "אם רק תדעי לפנות תמיד אל המלך הגדול, תנסי לדבר אליו, לבקש ממנו, ואם אין לך מה להגיד אז אפילו לשתוק –

רק אל תעזבי אותו לעולם, ותמיד תמיד תפני אליו, תהיי איתו. אז תוכיחי לו שאת תמיד איתו ולעולם לא תבגדי בו…".

(ליקוטי מוהר"ן צו)