parallax background

פרשת השבוע – פרשת שמות

פרשת שמות

מערכה

“צחי” קורא ניר “תבא לחינגה מחר – יום העצמאות למדינה”

“עזוב זה לא בשבילי, אני מתחיל להתחזק” מצביע צחי על כיפתו החדשה והקטנטנה.

“נו באמת, אל תדאג הכל יהיה בסדר, לא נשתתף בריקודים, רק נסתכל על הזקוקי דינור ונהנה קצת עם החברה” הוא משכנע.

“כן, אבל אתה יודע…” מתפתל צחי ובד בבד מתחיל להתרכך.

אחרי מסע שכנועים צפוף, צחי נכנע. הוא יגיע לזמן קצר, לבקר חברים וכמה שעות אחר כך, כשרגליו מקפצות ומפזזות, וידיו מתנועעות – במחול עיוועווים – לקצב המוזיקה המחרידה, צצה ועולה תבונה במוחו: הוא הפסיד במערכה.

היתה לו חזית, יצר טוב ויצר רע, להגיע למקום זה או לא. היצר הלא טוב משך אותו להציץ, ולעמוד בצד… ואז הפיל אותו עמוק, עמוק בתוך הפח.

**

בפרשתנו שמות שהו בני ישראל במצרים. ומספרת תורתנו על הקורות איתם.

“בני ישראל פרו וישרצו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם” (פרשת שמות). מבואר במדרשים שהיו הנשים יולדות שישה ילדים בפעם אחת. והמצרים שראו זאת – פחדו , הם חששו שכעת ישתלטו היהודים על ארץ מצרים, ויכבשו אותה.

לכן, החליטו להשפיל אותם, לענות את היהודים בעבודת פרך, כדי שיחלשו ויתששו, ויתמעטו.

השאלה הנשאלת: כיצד הצליחו המצרים להמיר חרות עם שלם – לעבדות?

דרשו המפרשים את המילה עבודת “פרך”, מלשון פה רך.

פרעה המלך דיבר על בני ישראל בלשון רכה.

הוא טען שצריך לבנות ערים חזקות ובצורות, ולשם זה על כולם להתגייס לעבודה. “וכמובן ששכרכם לא יקופח” אמר להם.

כך היה בתחילה. בסוף כל יום קיבלו את שכרם במטבעות זהים. משכורת שמנה למדי.

אך לפתע, אחר שבוע, חלה ירידה משמעותית במספר המטבעות שקיבלו. ומיום ליום התכווץ שקיק המטבעות, עד שנעלם לגמרי. אולם העבודה המשיכה ביתר שאת.

הם הפכו עבדים.

***

היצרים השליליים שבתוכנו פועלים בשיטת “ארץ מצרים”, מהקל אל הכבד.

לא שייך לשכנע אדם למעשה חמור, משום שהוא נרתע אחורנית. מפתים אותו בדברים שהם “לא נורא”, ולבד הוא ממשיך אל מקום פחות יותר.

כעת אומר לו עשה כך, ולבסוף לך עבוד עבודה זרה (משנה באבות).

נקודת ההתפשרות למעשים לא אסורים לגמרי, היא הפרצה דרכה משתחל הרע, לפלוש אל הלב.

חזקו ואמצו!

אל תתפשרו על עקרונות. העמידו עצמכם במקום. וכך תנצחו!!

למסירת פדיון נפש
נגישות