parallax background

פרשת השבוע – פרשת ויחי

פרשת ויחי

לעמול!

בחור ישראלי מצוי זה כך:

השעה 14:00 בצהריים היא זמן קימה הממוצע שלו. הוא מותח את אבריו תוך כדי פיהוק נרחב, קם בעצלות מרובה, מכניס את כפות רגליו בכפכפי האצבע שלו, ומדדה לכיון האמבטיה. יום אפור וחסר גוון  – נוסף הגיע לפתחו.

אחרי מקלחת הגונה וארוחת בוקר – צהריים משביעה, הגיע שעתה של המוסיקה. האוזניות הגדולות כבר עוטפות את אוזניו וצלילים עולים ויורדים סוחפים לעולמות רחוקים. אחרי שעות, כשבחוץ שולט החושך היקום, הוא מתנער מהכורסא עליה ישב: “אמא אני  טס, בייייייייייי”, הוא פולט.

שני רגעים והוא כבר נמצא בחניה, תופס את מושבו על אופנועו הכבד, וידו מסובבת את הידית. הוא נוסע לכייף, להשתולל בשטחים הפתוחים, יחד עם חברים..

כי נמאס לו, משעמם לו. הוא לא עושה דבר בחייו, שום דבר משמעותי.

למען האמת, אין לו בדל של רצון להיות איש עמל.. וזאת התוצאה.

**

יעקב אבינו מברך את השבטים לפני מותו (פרשת ויחי). כל בן זוכה לברכה מיוחדת.

ועל יששכר אומר יעקב אבינו: “ישכר חמור גרם רובץ בין המשפטיים”.

אימרה תמוהה לכאורה… איזו מין ברכה זו? חמור??

אבל רש”י הקדוש – מפרש החומש – מסביר. יעקב אבינו מברך את ישכר שיעמול בתורה, ויטה את כוחו לסבול, כמו החמור שלא נותן לעצמו מנוחה.

***

“אדם לעמל יולד” (משלי) כל יצור אנוש נצרך לעבוד כדי להרוויח את פת לחמו.

וכל שכן יהודי – מטרתו בעולם הזה היא להתאמץ ולפעול כרצון הבורא – ולא כפי שמכתיבות לו תאבותיו.

זוהי גזירה, ואין מי שיוכל להימלט ממנה.

אבל אל תפחדו בתחילה יש קושי, אך לאחר מכן מגיע סיפוק. רגש טוב ובריא בלב, רוגע ונעימות.

כי אם אני עושה את הדבר הנכון, אין מי שיכול לערער על ביטחונו ושלוותו.

אני מכיר בעצמי, מעריך את הנפש שבי, ומרגיש מלא ומסופק.

כדאי לכם! נסו את זה, טעמו וראו…

למסירת פדיון נפש
נגישות