parallax background

פרשת השבוע – ראש השנה

התוכי עלה לי אלפיים דולר, אבל הוא בכלל לא טעים

 

שלומקה העגלון, ידוע היה בתמימותו, לצד ישרות דרכו.

יום יום היה הוא מסיע את תושביה היהודים שדרו בעיירתו הקטנה לעבר ערים וכרכים במדינה שנמצאים מרחק נסיעה של כמה שעות, בה מטבע הדברים הוצרכו התושבים להשתהות זמן מה של מספר שעות לצורך סידורים חיוניים.
רגיל היה שלומקה, שלאחר הנסיעה המתישה מוענקת לו זמן המתנה של מספר שעות בעיר הגדולה, או אז היה משתרע על מושביה הפנימיים של הכרכרה ונם את שנתו.
עד לאותו יום, בו שלומקה העגלון הסיע את אליקים העשיר, ‘הנגיד’ כפי שמכונה היה בקרב תושבי העיירה, מארמונו המפואר בעיירה לעבר עיר הבירה.
הנסיעה ארכה חמשה שעות, כשלאחמ”כ, כך סבר שלומקה, תינתן לו מנוחה של מספר שעות, בה יפוש מעט מעמל הדרך.
אך, לא כפי שחשב כל היה, לאחר עשר דקות בלבד, עוד בטרם סיים שלומקה להסתדר לקראת המנוחה, חזר אליקים ‘הנגיד’ עם כלוב בידו, בתוכו שרוי היה ציפור צהובה קטנה.
זהו? כבר סיימת?, כך שלומקה, אכן, סע הביתה, ענה לו לו אליקים שאינו מרבה בדיבור, אלפיים דולר זה עלה לי.
מני אז, שלומקה העגלון לא מצא לעצמו מנוחה, כזה ציפור קטנה, ועלותה כה יקרה, ככל הנראה אין כמוה בטעם ערב לחיך בכל הארץ.
אני חייב פעם אחת לטעום את זה, הרהר שלומקה בליבו, שנים אני עובד למחייתי כה קשה, מבוקר עד ליל, פעם אחת אף אני אזכה לתענוגות העולם הזה, החליט.
ממחשבה למעשה, את כל חסכונותיו פדה, עוד סכום לווה הוא ממכריו, ועם צרור של אלפיים דולר בידיו נוסע הוא כעת לכתובת המוכרת בעיר הבירה, שם רכש שלומקה כעת את ציפור הפלא.
בדחילו ורחימו ניגש שלומקה לשוחט ששחט את הציפור כדת וכדין, את הכשרת ומליחת בשר הציפור ביצעה רעייתו המסורה, וסוף כל סוף נפנו הזוג לבשל את הבשר המיוחל.
כמובן, שכל הבית נוקה וצוחצח לרגל הזמן ההיסטורי של אכילת המעדן המיוחד שאין כמוהו בכל הארץ.
אכבד אותך להיות הראשונה שטועמת, כך שלומקה לרעייתו, אך אבוי, טעם מר כלענה עלה בחלקה של הגברת.
אולי החלק הזה שבעוף לא כ”כ מוצלח, אנסה חלק אחר, אומר שלומקה, אך מן הפח אל הפחת, אינו ראוי אפילו למאכל אדם, ודאי שאינו מעדן.
נרגז כולו פנה שלומקה למעונו של אליקים ‘הנגיד’, מה זה, אומר לו שלומקה, הכיצד אתה מצליח להפיק את המיטב מהציפור, בעוד אצלי מר כלענה היה טעמו, התלונן.
שוטה שבעולם, עונה לו אליקים, שמיהר לתפוס את הסיטואציה, אכן את המיטב של ציפור זה אני מפיק, בוא וראה, גררו הגביר לטרקלינו המפואר, שם תלוי היה כלוב של זהב, וציפור זמיר בפנים, וכל דיירי הבית מתענגים על שירתו המתוקה.
 משל חמוד הוא הסיפור, לועגים בליבנו אנו לתמימותו של שלומקה העגלון.
אך, בואו לא נשכח, בליל ראש השנה, בו נסב בצוותא חדא כל בני הבית, ונאכל את התפוח בדבש ושאר הסימנים, כדאי לנו לא לטעות כשלומקה העגלון, ולא נהפוך את העיקר טפל, ואת הטפל עיקר, מהות אכילת הסימנים הוא לעורר תפילה ורחמי שמים, לא האכילה עצמה.
למסירת פדיון נפש
נגישות

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ 

הלכות, מנהגים, ותכנים מיוחדים לחנוכה, בשולחן האתר

מובא בשולחן ערוך ובספרי הקבלה
כי בימי החנוכה יש ליתן ‘מעות חנוכה’ לצדקה,
בכך מתעלה ומתעצם מצוות נר החנוכה של המדליק,
ונרו מאיר בכל העולמות לשפע ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו.