parallax background

פרשת השבוע – ראש השנה

למה תוקעים בשופר?

 
עוד שנה חולפת, ושנה חדשה מפציעה, ללא ספק מתייחד חג ראש השנה עם תקיעת השופר, כאשר במהלך ימי ראש השנה מצווים אנו לשמוע את תקיעת השופר.
 
למה באמת תוקעים?
 
מעניין להביא את המקור הראשון בה מוצגת השאלה, והוא בגמרא, מסכת ראש השנה, מה מובאת הפיסקא הבאה:   אמר רבי יצחק, למה תוקעין בראש השנה?, – למה תוקעין? רחמנא (= הקב”ה) אמר תקעו!.
כמה יפה, כמה קולע, למה? ככה!
בספרי החסידות מובא רובד פנימי למשפט הנ”ל, בשאלה נשאלה הגמרא מה מטרת התורה בציווויה על תקיעת השופר, בגישה שעלינו לחתור למטרה, גישה חיובית בהחלט, אלא שהיא גם מסוכנת, שכן בצורה כזאת יבואו כל החכמים בעיניהם וימצאו דרכים חלופיות במקום תקיעה בשופר, ובכך יפספסו את מצוות התקיעה שבה נצטוו.
אי לכך, אומרת הגמרא, ראשית כל דע לך כי תוקעים בגלל שהבורא ציווה, אל תשחק בהוראות!
כעת, לאחר שהובהרנו על כך, נראה דברי אביר הרועים, הרמב”ם, בלשונו הפיוטית:   אע”פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר עורו ישינים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה, ומחשבתו אשר לא טובה.

עוד נתן לנו למשמרת, אחד מגדולי הגאונים מלפני כ1100 שנה,  רבי סעדיה גאון, וכך כתב בספרו:

 
 מה שציווה הבורא יתברך לתקוע שופר בראש השנה יש בזה עשרה עניינים:
א) מפני שהיום תחילת הבריאה שבו ברא הקב”ה העולם ומלך עליו, וכן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות, להודיע ולהשמיע בכל מקום תחלת מלכותם, וכן אנו ממליכים עלינו את הבורא ית’ ביום זה. וכך אמר דוד בתהילים (צ”ח ו) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה’.

ב) כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ותוקעים בו שופר להכריז עלינו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב, ואם לאו יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים שמזהירין את העולם תחלה בגזרותיהם, וכל העובר אחר ההזהרה אין שומעין לו טענה.

ג) להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו (שמות י”מ מ.ז) וקול שופר חזק מאד, ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע.

ד) להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר. שנאמר ביחזקאל (ל”ג) ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר, ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה וגו’, והוא נזהר את נפשו מלט.

ה) להזכירנו חורבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים, כמו שנאמר בירמיה (ד) כי קול שופר שמעתי תרועת מלחמה. וכשאנו שומעים קול השופר, נבקש מאת ה’ על בנין בית המקדש.

ו) להזכירנו עקדת יצחק שמסר נפשו לשמים, וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זיכרוננו לפניו לטובה.

ז) כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא, כי כך הוא טבע השופר שהוא מרעיד ומחריד, כמו שנאמר בעמוס (ג’ ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.

ח) להזכיר יום הדין הגדול וליראה ממנו, שנאמר בצפניה (א’ י”ד) קרוב יום ה’ הגדול קרוב ומהר מאד, יום שופר ותרועה.

ט) להזכירנו קיבוץ נדחי ישראל, ולהתאוות אליו, שנאמר בו בישעיה (כ”ז י”ג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וגו’.

י) להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה, שנאמר בישעיה (י”ח נ) כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו (אבודרהם הל’ ר”ה).

למסירת פדיון נפש
נגישות