פרשת יתרו
שלא עשני גוי
הצומת צפופה – בירנבוים, טנדרים עמוסים ומשאיות גדולות, רכבים קטנים ואופנועים מגודלים. צפירות נשמעות מכל צד, וקללות חדגוניות – לא ראויות – מופרחות לחלל האוויר מדי פעם. המולה תל אביבית טיפוסית.
ובמרכזה של ה"סאונה" נעצר רכב גבוה, על גביו "בוקסות" גדולות, ולצידן מקפצים דתיים עם פאות ארוכות ומפוזרות לקול הטראנסים והשירים – "ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא עשני גוי, ברוך שלא.."
הנוסעים מביטים בהם בתמיה, חלקם נהנים מהמחזה ואחרים מזלזלים, יש הצופרים להם בנרגזות וישנם כאלו ה"זורמים" ומנפנפים בידיהם למרקדים.. כל אחד ואופיו..
***
לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, הם התקבצו למדבר סיני, והתכוננו לקראת המעמד הנורא של קבלת התורה.
"ומשה עלה אל האלוקים, ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר, כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל… והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ… ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"! (יתרו, י"ט א' – ו')
זה הקלף שלנו! אלוקים מעיד שאנו האומה הנבחרת.
אם יגיע גוי מדת או כת זו או אחרת וינסה לטעון טענות משונות, נפתח תנ"ך ונצביע לשורות הללו.
***
בסתם יום חול של חורף קריר ומעונן, כשמתכרבלים האנשים במעיליהם ונכנסים בבתיהם, והשמים שולחים זרזיפי מים ופתיתי קרח – גם הלבבות פנימה קופאים לפעמים.
העבודה שוחקת והבוס לא מתחשב, הילדים לא מחונכים והשלום – בית לא במצב תקין…
והחורף ארוך – ארוך ומשמים.. אז מה הפלא שהנפש מתאבנת ומתחשלת, והשמחה – ממנה והלאה.
מגלה רבי נחמן מברסלב (ליקו"מ רפ"ב), שהשיטה היא לחפש את הנקודות הטובות.
מה שנקרא בלשון העם – "לחשוב חיובי". להיות אופטימי ולא פסימי.
ועוד יותר מזה, רבי נחמן כותב בספרו, שחובה על כל אדם באשר הוא לשמוח בעצמו. כל איש ואישה צריכים לגלות בפני עצמם את הנקודות הנעלות שבהם, ולהרגיש בזה סיפוק ואושר.
ואם אתה חושב (וטועה) שאין בך מעשה ראוי, הנך יכול לשמוח מעצם היותך יהודי.
כן! ממש כך!
לך ברחוב, הרוח תחלוף בנעימה על פניך, ותזמזם "ברוך שלא עשני גוי"…
