פרשת קדושים

כבוד

אחד מצדיקי הדור הקודם ישב במושב רכבת בנסיעתו לאיזהו מקום,ולצידיו ישב אדם מבוגר שאינו שומר מצוות.

ואף כופר בכל – רחמנא ליצלן.

נכבוד של הרב נסע עימו בכדי ללוותו ומידי זמן התעניין בשלום סבו ושאל אותו עם הוא זקוק לדבר מה .

היהודי אשר ישב לצד הצדיק, שם ליבו לכבוד אשר זכה הוא מנכדו.

ושאל אותו על כך : “מדוע נכדך מכבד אותך”?

“ואילו ילדיי איננם מתייחסים אלי..ואני נחשב בעיניהם כמשא עודף ומיותר”?

ענה לו הצדיק : אומר לך את התשובה . “אתם הכופרים טועים וסבורים שהעולם נוצר ממפץ והאדם מקוף, א”כ אתה קרוב לקוף יותר מבניך, לכן אינם מחשיבים אותך”.

“אולם אנחנו” המשיך יודעים את האמת .

האלוקים יצר את האדם בכבודו ועצמו. ואני קרוב יותר ליציר כפיו של האלוקים – מנכדי.

לכן מחשיבים הם אותי”

***

“מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך” (י”ט ל”ב)

מצווה האלוקים לכבד את המבוגר בשנותיו , עד שיש חיוב עשה מן התורה לקום בפניו.

ואם ישנו חיוב לקום בפני זקן זר. בוודאי צריך הבן להוקיר את אביו והנכד את סבו .

אף מצד דרך ארץ ומוסר, יש לבקר אצל הדוד או הדודה לשמוע את הסיפורים והצרות הפוקדות אותם לידאוג לצורכיהם ובעיקר –  לזכור אותם.