אחד מצדיקי הדור הקודם ישב במושב רכבת בנסיעתו לאיזהו מקום,ולצידיו ישב אדם מבוגר שאינו שומר מצוות.
ואף כופר בכל – רחמנא ליצלן.
נכבוד של הרב נסע עימו בכדי ללוותו ומידי זמן התעניין בשלום סבו ושאל אותו עם הוא זקוק לדבר מה .
היהודי אשר ישב לצד הצדיק, שם ליבו לכבוד אשר זכה הוא מנכדו.
ושאל אותו על כך : “מדוע נכדך מכבד אותך”?
“ואילו ילדיי איננם מתייחסים אלי..ואני נחשב בעיניהם כמשא עודף ומיותר”?
ענה לו הצדיק : אומר לך את התשובה . “אתם הכופרים טועים וסבורים שהעולם נוצר ממפץ והאדם מקוף, א”כ אתה קרוב לקוף יותר מבניך, לכן אינם מחשיבים אותך”.
“אולם אנחנו” המשיך יודעים את האמת .
האלוקים יצר את האדם בכבודו ועצמו. ואני קרוב יותר ליציר כפיו של האלוקים – מנכדי.
לכן מחשיבים הם אותי”
***
“מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך” (י”ט ל”ב)
מצווה האלוקים לכבד את המבוגר בשנותיו , עד שיש חיוב עשה מן התורה לקום בפניו.
ואם ישנו חיוב לקום בפני זקן זר. בוודאי צריך הבן להוקיר את אביו והנכד את סבו .
אף מצד דרך ארץ ומוסר, יש לבקר אצל הדוד או הדודה לשמוע את הסיפורים והצרות הפוקדות אותם לידאוג לצורכיהם ובעיקר – לזכור אותם.