ריקודי חורף

השנה הייתה שנת ת"ש, ימים אפלים באו על גלות יהודי אירופה, ענני דם וחושך אפפו אותה מכל עבר. נהרות של כאב ושכול, שכל תנחומים לא ירפאוה

ובשמחת תורה, בעיר העתיקה בירושלים, עומד החסיד הנלבב רבי שמואל הורביץ זצ"ל, מבטו נעוץ בחוגגים הרבים הממלאים בעוז וחדוה את בית המדרש הקטן של חסידי ברסלב בעגונעס' חצר. אך ליבו נמצא אי שם באירופה המדממת במחנות המוות והאיסורים.

רעיו הגדולים יושבי בית ה' באומן, רבי לוי יצחק בנדר ועוד, שרויים בעמק הבכא. ליבו מנותק מאימה ופחד, חרד לגורלם. השמועות הקשות הבאות מאירופה מעכירות את מצב רוחו, הוא חש שאיננו מסוגל לשמוח ביום שה' מבקש מעם ישראל להיות עימו, ולשמוח בתורתו ובישועתו.

במוצאי החג הגיע לבית כנסת בנוסח עדות המזרח עיניו נפקחו לראות את ריקודי וצהלות הספרדים, את התמימות והפשטות – משהו בליבו נפתח. לימים העיד שמעולם לא היו לו ריקודים שמחים כמו אותם ריקודים בהקפות שניות בבית הכנסת הספרדי בשמחת תורה שנת ת"ש.

בדרך לביתו, המשיך ר' שמואל לספר, היה ראשו עסוק בתוכניות לקראת החורף, סדרי לימוד חדשים אותם יקבע, שעות שינה ושעות קימה…

מוזר… עד שסוף סוף הוא מצליח לשמוח – למה להיכנס שוב לביצת השגרה המעייפת?!

*

השמחה ששורה בימי חג הסוכות ובפרט החדוה שבשמחת תורה, הם שמימיים לחלוטין

במעגל השמחה מתחברים ידי תלמידי חכמים עדינות ורכות עם ידי פועלים מחוספסות. לצד קפיצות הצעירים, וחיוכי האושר הפנימי מהנשמות שזה עתה טעמו מניחוחה של התורה.

שכן שמחה שנשפעת משמי מרום, רב כוחה להלהיב נפש, כל אשר בשם ישראל יכונה חש חיבור כל שהוא אל אור המשחה, "אור צדיקים ישמח"…

ויש עוד משהו שמשותף לכולם, לכל הנשמות הנפלאות הללו:

"שלמחרת שמחת תורה – לא נשאר זכר מכל השמחה".

לא חולפים יותר מיום יומיים ואנו פוגשים את אותם פרצופים מחורקמים מלפני החגים…

וליבו של כל אחד שואל, "איך הופכים את ריקודי החג הלל- לריקודי חורף?!"

*

רבי נחמן מברסלב מאיר לנו שפנימיות שרשה של השמחה טמונה בהתחדשות

שכן שמחה איננה יכולה להבנות על חורבות ומשברי עבר, רק על רצון תקוות עתיד תבנה ותשתת השמחה האמיתית.

ולכן,

אם מיד לאחר השמחה האדם פותח צוהר לחיי נשמתו החדשים ומעניק להם צלילים חדשים, כמו שרבי שמואל הורביץ הכניס את השמחה הספרדית המופלאה בתוך כלי תוכניות החורף, בהתחדשות אמיתית ומעשית-  

אזי השמחה נטעת עמוק בנפש האדם, וריקודים המתחדשים ממשיכים ללוות אותו לעד,

וריקודי החג – יהפכו- לריקודי חורף נצחיים…