parallax background

שמונה עשרה רובל – חיי מוהר”ן

שמונה עשרה רובל


מגדולי תלמידיו של הרבי הקדוש בעל התניא זצ”ל, היה החסיד המפורסם ר’ חיים חייקל מהמדורא זצ”ל. אגדות חסידיות רבות נקשרו בשמו, וביניהם הסיפור דלהלן:

בבוקרו של ערב יום הכיפורים, הגיעה שמועה רעה לאזניו. הפריץ בכפר הסמוך הכניס לצינוק את היהודי, חוכר בית המזיגה, בתואנה שלא שילם את חובותיו זה עידן ועידנים. והפריץ מאיים שאם היהודי לא ישלשל לידיו את מלא הסכום – שלושה ליטרות זהב, עד הערב יום, יוצא היהודי עם אשתו וילדיו להורג.

ר’ חיים חייקל שהיה אוהב ישראל, נבהל עד עמקי נשמתו, בשמעו את איומי הפריץ. מאחר והכיר את הפריץ, וידע שהפריץ פיו ולבו שוים, ואינו נוהג להשחית את דבריו לריק…

הוא יצא מיד להתדפק על דלתי נדיבים, בכדי לנסות להשיג את הסכום המבוקש. אולם היהודים שכבר היו מרוששים ממקרים דחופים שקדמו לו, העניקו לו פרוטות, שלא היה בהם בכדי להשלים את הסכום שהפריץ דרש.

השמש נטתה להעריב, והסכום עדיין לא היה ברשותו. תוך כדי שיטוט, נכנס ר’ חיים חייקל לבית המרזח המקומי, ומצא שם שלושה צעירים יהודים פורקי עול, שישבו ושחקו בקלפים.

ר’ חיים חייקל לא נרתע, ניגש אליהם, ושטח לפניהם את הצרה. הללו מצאו הזדמנות להתעלל בחסיד ישיש, והראשון שבהם הציג לפניו בקבוק וודקה כרסתני, והציע לו ‘אם תגמור את הבקבוק, תקבל ממני ליטרא זהב’.

ר’ חיים חייקל לא פקפק, ולגם את הבקבוק כאחת. השני שראה כך, הציע לו בקבוק נוסף, תמורת ליטרא זהב נוספת, ראשו של ר’ חיים חייקל כבר היה סחרחר, אבל הוא לא התמהמה, ושתה עוד בקבוק. השלישי לא פיגר בעקבותיהם, והציע לו בקבוק שלישי.

לאחר שלושת הבקבוקים, ר’ חיים חייקל היה חצי מעולף, אולם קבל את שלושת ליטרות הזהב. הוא מיהר אל הפריץ, שחרר את היהודי ומשפחתו, ושירך את רגליו חסר כח ל’כל נדרי’.

כשאך הגיע לבית המדרש, צנח באפיסת כוחות על הספסל הראשון שנקרה לפניו, ונרדם. הוא ישן כך עד יום הכיפורים לעת ערב, והתעורר לעת תפילת נעילה.

כשהקיץ היה מוחו עדיין אפוף אדי אלכוהול, הוא התבונן סביב וראה במטושטש יהודים עטופי טליתות עומדים לנוכח ארון הקודש הפתוח, וספרי התורה מונחים כמו לפני שעת ההקפות בשמחת תורה.

ר’ חיים חייקל היה ממונה על מכירת ההקפות, ומשכך ניגש ניגש לאלתר אל הבימה, דפק עליה בעוז, והחל להכריז בקול ‘שמונה עשרה רובל אתה הראת, שמונה עשרה רובל עבור פתיחת הארון ל’אתה הראת'”…

הציבור חפז אליו בכדי להרגיעו, אולם רבם הרה”ק בעל התניא עצר בעדם –

‘דעו לכם, שכל התיקונים שאנו עמלים עליהם, במשך יום כיפור, סוכות, הושענא רבא, ושמיני עצרת, את כולם הוא כבר תיקן ע”י מסירות נפשו בשתיית הוודקה! וממילא ראוי לו שיכריז ‘אכצען קערבל אתה הראת’!!!

*

זה עתה חזרנו מהנסיעה הקדושה לאומן.

הזכרונות עוד מבעבעים במוח, כשנסענו היינו בטוחים שראש השנה יעבור עלינו עמוס נטו בחוויות רוחניות. אך בפועל, הרגשנו מסירות נפש בכל דקה ובכל רגע. החל מטלטולי הדרך המפרכים, התפילות שחשבנו שיהיו בהתלהבות, בקושי נגררנו בהם, כתוצאה מהעייפות של הלילה בשינה על המזרן הדקיק והרעשים וכו’ וכו’…

והמחשבה עולה ומציקה, מה הרווחנו בכל הנסיעה הזו, חוץ מטלטולים קשים ומציקים?!

אבל הצדיק הגדול רבי נחמן מברסלב מגלה לנו שתיכף בתחילת היום הנשגב, ראש השנה, הוא מעביר את כל אנשיו בסקירה אחת, ומייד לכשנשמע את המייתם המצטלצלת – של רבבות הנשמות, שזכו לנסוע אל הצדיק על ראש השנה. ‘ברוך ה’ המבורך לעולם ועד’. ידוע נדע – שכבר עברנו בדין!!

ולא זו בלבד, אלא שמכח מסירות הנפש שלנו, הוא נותן לנו את כל ההשגות והתיקונים שזוכים בראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבא, ושמיני עצרת. וכבר אנו עומדים על סיפו של שמחת תורה. לאחר ‘ברכו’ – נתחיל בריקוד של שמחת תורה, ‘שמונה עשרה רובל אתה הראת’!!!


(חיי מוהר”ן תד)

 

למסירת פדיון נפש
נגישות