שבת שירה

שבת שירה

השבת שבה קוראים את פרשת בשלח, נקראת על פי המנהג ‘שבת שירה’, וזה על שם שבשבת זו קוראים בתורה את מעשה יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולאחר קריעת ים סוף אמרו בני ישראל שירה, “אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת וכו'”.

אחד המנהגים הנוהגים בשבת שירה, והמפורסם מבין כולם, זה המנהג להאכיל את הציפורים ובעלי כנף בשבת, זכר לנס שנקרא גם הוא בפרשת שבוע זה.

ומה היה הנס?

מסופר במדרשים, שכידוע ה’מן’ שעם ישראל היו אוכלים במדבר, היה יורד מהשמיים במשך כל ימות השבוע, וביום שישי היה יורד לחם בשביל יומיים, גם עבור יום השבת שבו לא היה יורד לחם עבור השבת.

היו מעם ישראל יהודים לא טובים שחיפשו כל דרך על מנת לקעקע את אמונתם של דור המדבר, (יש דעות שהאנשים שעליהם מסופר את הסיפור הבא, הינם אותם דתן ואבירם שחלקו על משה במחלוקת קורח), והחליטו הם להוכיח לבני ישראל שאין אמת בשביתת השבת, וגם ביום השבת ירד ‘מן’ מהשמיים, ואילו משה רבינו, ח”ו, בדאי.

ולכן יצאו אותם אנשים בטרם יאיר שחר יום השבת, והלכו ופזרו מה’מן’ שנשאר להם מיום שישי מחוץ לאוהלי עם ישראל, במטרה שכשעם ישראל יקום בבוקר ויצא מחוץ לאוהליו, ייווכח לראות שלמרות דברי משה גם היום ירד ‘מן’ מהשמיים, וכך הלכו הם ופזרו בחסות החשכה את שאריות ה’מן’ מחוץ לאוהלי בני ישראל.

הציפורים – שלוחיו של מקום

והקב”ה שחס על אמונתם של בני ישראל, שדיים היה בכל הנסיונות של דור המדבר, לא רצה שיהיה להם נסיון נוסף כעת, מחמת שיראו שכן ירד ‘מן’ מהשמיים למרות דברי משה רבינו, ולכן שלח את הציפורים שירדו ויאכלו את כל המן שפיזרו הרשעים ברחבי המדבר, וכך כשאותם רשעים קמו בבוקר ויצאו ללקוט את ה’מן’ שכביכול ירד בשבת זו, נוכחו לראות שמכל תרמיתם לא נותר דבר.

ולכן זכר לנס זה, וכאות תודה לציפורים על תרומתם שאכלו את ה’מן’ ולא הניחו את עם ישראל לטעות, נוהגים בקהילות רבות לפזר לציפורים אוכל בשבת זו.

(אודות מנהג זה נשברו קולמוסים רבים, האיך מותר להאכיל ציפורים שאין מזונותם עליך ביום השבת, ויש נוהגים מחמת קושיא זו להניח את האוכל רק מערב שבת).

למסירת פדיון נפש
נגישות