פרשת שמות

בשעה אחת

לפני אלפים שנה. חיילי הגוים צבאו על ירושלים, הבקיעו את חומתה והרסו, רמסו וטבחו בכל הנקרה בדרכם, והקיפו את בית המקדש, מקום שכינתו של האלקים.

גם החיילים לא העזו להיכנס. פחדו הגוים שיפרע האלוקים ממי שביזה את הקודש. לכן החליטו לבקש מיהודי מומרלבזות את המקדש בראשונה. אז הקללה תהיה תלויה עליו בלבד, פורץ הדרך – סברו.

פוקר בשם 'יוסף משיטה' כיכר לצידם, והציע להם את עצמו. "בתנאי" הציב להם, "שאת החפץ הראשון שיזדמן לידי אקח אלי!"

"בוודאי" אישר המצביא.

ויוסף נכנס, אל הקודש פנימה והוציא את מנורת הזהב – טהור. המצביא הניע את ראש הדוב שלו מצד לצד: "לא ולא! החפץ היקר הזה למלך ירום הודו! כנס וחפש לך חפץ זול ממנו!"

לפתע אחז ביוסף משיטה שינוי מקצה למשנהו. הו עמד על מקומו וסירב להיכנס. "פעם אחת חטאתי ולא עוד" אמר.

המפקד איים: "נייסרך ביסורי תופת אם לא תשמע אלי, הכנס פנימה והצל את נפשך".

ויוסף משיטה בשלו "אוי לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת".

הרומאים הכניסו אותו למתבן שדשים בו תבואה והתחילו למעוך את גופו, לרסק את בשרו. והוא נאנק מתוך כאבו הנורא…

לפתע נעצרו, "האם חוזר אתה בך" שאלוהו מייסריו, והוא לעומתם "אוי לי שהכעסתי את בוראי…אוי לי שהכעסתי…" כך מלמל עד שהחזיר נשמתו לבוראה.

*

יהודי שעבר במקומות אפלים מבואות שאינם נקיים, ומדרונות חתחתים שמשברות את הגוף ואת הנפש, מסוגל להגיע להכרה שהוא לא יכול לחזור, לחזור אל ה' יתברך.

הקב"ה גבוה כל כך, והוא נמוך ושפל ממש. איך יתחדש הקשר בינינו ותחזור האהבה להיות כבתחילה —— הוא זועק.

קדם לו דוד המלך שכתב בספרו תהילים 'ואציע שאול הנך'. פירוש הפסוק – גם אם אהיה ניצב ח"ו בשאול תחתיות ואף אציע שם סדין כדי להירדם – הנך לידי ולצידי.

בכל מקום וזמן ה' יתברך קרוב ושומע, מאזין ומקשיב ומקבל תשובה.

בפרשת שמות מסופר על נישואיו של משה רבינו עם בתו של יתרו. יתרו היה עובד אלילים שלא הניח עבודה זרה אחת בצד, אלא השתחווה להכל. לבסוף חזר בתשובה והיה לחמיו של ראש האומה.

תשובה סלולה בפני כולם להיכנס בה ולהפוך לצדיק. וכבר בכה רבי יהודה הנשיא ואמר 'יש הקונה עולמו בשעה אחת'.

מערכה

"צחי" קורא ניר "תבא לחינגה מחר – יום העצמאות למדינה"

"עזוב זה לא בשבילי, אני מתחיל להתחזק" מצביע צחי על כיפתו החדשה והקטנטנה.

"נו באמת, אל תדאג הכל יהיה בסדר, לא נשתתף בריקודים, רק נסתכל על הזקוקי דינור ונהנה קצת עם החברה" הוא משכנע.

"כן, אבל אתה יודע…" מתפתל צחי ובד בבד מתחיל להתרכך.

אחרי מסע שכנועים צפוף, צחי נכנע. הוא יגיע לזמן קצר, לבקר חברים וכמה שעות אחר כך, כשרגליו מקפצות ומפזזות, וידיו מתנועעות – במחול עיוועווים – לקצב המוזיקה המחרידה, צצה ועולה תבונה במוחו: הוא הפסיד במערכה.

היתה לו חזית, יצר טוב ויצר רע, להגיע למקום זה או לא. היצר הלא טוב משך אותו להציץ, ולעמוד בצד… ואז הפיל אותו עמוק, עמוק בתוך הפח.

**

בפרשתנו שמות שהו בני ישראל במצרים. ומספרת תורתנו על הקורות איתם.

"בני ישראל פרו וישרצו ויעצמו במאוד מאוד, ותמלא הארץ אותם" (פרשת שמות). מבואר במדרשים שהיו הנשים יולדות שישה ילדים בפעם אחת. והמצרים שראו זאת – פחדו , הם חששו שכעת ישתלטו היהודים על ארץ מצרים, ויכבשו אותה.

לכן, החליטו להשפיל אותם, לענות את היהודים בעבודת פרך, כדי שיחלשו ויתששו, ויתמעטו.

השאלה הנשאלת: כיצד הצליחו המצרים להמיר חרות עם שלם – לעבדות?

דרשו המפרשים את המילה עבודת "פרך", מלשון פה רך.

פרעה המלך דיבר על בני ישראל בלשון רכה.

הוא טען שצריך לבנות ערים חזקות ובצורות, ולשם זה על כולם להתגייס לעבודה. "וכמובן ששכרכם לא יקופח" אמר להם.

כך היה בתחילה. בסוף כל יום קיבלו את שכרם במטבעות זהים. משכורת שמנה למדי.

אך לפתע, אחר שבוע, חלה ירידה משמעותית במספר המטבעות שקיבלו. ומיום ליום התכווץ שקיק המטבעות, עד שנעלם לגמרי. אולם העבודה המשיכה ביתר שאת.

הם הפכו עבדים.

***

היצרים השליליים שבתוכנו פועלים בשיטת "ארץ מצרים", מהקל אל הכבד.

לא שייך לשכנע אדם למעשה חמור, משום שהוא נרתע אחורנית. מפתים אותו בדברים שהם "לא נורא", ולבד הוא ממשיך אל מקום פחות יותר.

כעת אומר לו עשה כך, ולבסוף לך עבוד עבודה זרה (משנה באבות).

נקודת ההתפשרות למעשים לא אסורים לגמרי, היא הפרצה דרכה משתחל הרע, לפלוש אל הלב.

חזקו ואמצו!

אל תתפשרו על עקרונות. העמידו עצמכם במקום. וכך תנצחו!!