בזמן ששבעת הרועים הקדושים באים לחסות בצל סוכותינו, ולהשרות מרוחם המרוממת עלינו ועל בני ביתינו, מצווה אותנו הזהר הקדוש להאכיל על שולחננו 'אושפיזין' שתרגומו- 'אורח', ולשמח את ליבו ולשמוח איתו. ומי שאין באפשרותו לזמן עני על שולחנו, ניתן ליתן כאן 'מעות אושפיזין' ולזכות להשראת רוחם של האושפיזין הקדושים.



ויש להרבות בצדקה ערב סוכות איש כמתנת ידו אחד המרבה וכו', ומורנו הרב חיים ויטאל זיע"א היה מחלק מה שהיה בקופת העניים יום ערב סוכות וכו' : (מועד לכל חי לרבי חיים פלאג'י סימן כ' אות ג').


וצריכים לשמח את העניים. מהו הטעם. הוא משום שחלקם של אלו האורחים [שבעת הרועים] שהזמין לסעודתו, שייך לעניים. ואותו היושב בצל הזה של האמונה, ומזמין האורחים העליונים האלו, אורחים של האמונה, ואינו נותן להם חלקם מן הסעודה, דהיינו לעניים, כל האורחים עומדים ממנו, ואומרים אל תלחם את לחם רע עין וגו'. נמצא ששלחן הזה שערך הוא שלו, של רע העין, ואינה של הקב"ה, עליו כתוב, וזריתי פרש על פניכם וגו'. פרש חגיכם, ולא חגי. אוי לאותו האדם, בשעה שאלו אורחי האמונה עומדים מעל [עוזבים את] שלחנו.

אמר ר' אלעזר התורה לא הטריחה את האדם לתת יותר אלא כמה שיכול, שכתוב, 'איש כמתנת ידו' וכו'. ואל יאמר אדם, אוכל ואשבע וארוה תחילה, ומה שישאר אתן לעניים, אלא תחילת הכל הוא של האורחים, ואם משמח את האורחים ומרוה אותם, הקב"ה שמח עמו, ואברהם קורא עליו, אז תתענג על ה' וכו'... [זהר הסולם פרשת אמור דף ק"ג עמוד ב' ודף ק"ד עמוד א'].




למסירת מעות אושפיזין השאר פרטיך ותועבר לדף תרומה:
[contact-form-7 id="3136" title="מעות אושפיזין"]
 
למסירת פדיון נפש
נגישות