פרשת בא

להעביר הלאה

ישיבת ממשלה.

השרים נמצאים בעיצומו של וויכוח סוער, הנושא – העלאה נוספת של מיסי הדלק.

ידיו של שר הפנים מתנופפות במחאה נמרצת "רעיון אווילי" הוא צועק, "שיגעון…" ועוד כהנה וכהנה, מביע את סלידתו מהכבדת המיסים של אזרחי ישראל.

עמיתי, שר האוצר וסיעתו, מעוניינים בהגדלת קופת המדינה, והם דופקים על השולחן ומוחאים כפים בכדי להשתיק את ה'טרדן'.

ובתווך, ראש הממשלה משעין את מצחו המזיע על כפות ידיו – בייאוש. לא משנה כיצד הסתיים הוויכוח, העיקר שישתקו…

לפתע, שר החינוך נעמד על יד המיקרופון: "רבותי… שרים נכבדים", "אתם עוסקים בדברים של מה – בכך עניינים שטותיים, הבה נעזוב את הנושא הזה", "אותי לדוגמא" הוא ממשיך "מטרידה שאלה אחרת: כיצד יתכן הדבר שלמעלה ממיליון ילדים יהודים אשר במדינת ישראל, אינם מכירים את המשפט – "שמע ישראל ה' אלוקינו לעולם ועד".

אבסורד. הוא עצמו טועה בפסוק, הסיומת היא ה' אחד.

ואיך מציאות זו מתממשת, שלא יודעים את הפסוק המפורסם ביותר בתנ"ך.

העברת מסורת נגוזה, האב לא מספר לבנו על מקורותיו היהודיים, לא מלמד אותו על הסיפורים והפסוקים בתורה.

**

ה' יתברך מתנבא אל משה ומצווה: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקירבו, ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". (פרשת בא, פרק י, א' ב')

ברצון האלוקים, שמדור דור יזכרו הניסים והנפלאות שהוא עשה בזמנים הרחוקים.

את יציאת מצרים, שהפליא במכותיו במצרים הארורים.

הקריעה המופלאה שעשה ה' בים סוף, ועברו בתוכו ישראל כביבשה, והמעמד נורא הוא, של קולות וברקים בקבלת התורה. ועוד.

***

לפי נתונים מחקריים, התבוללות היהודים בעמים באמריקה וארצות אירופה, עולה על שבעים אחוזים. נורא! ישנם שמכנים זאת כ"שואה" שנייה, שואה רוחנית שמכלה אותנו – האומה הנבחרת. איום.

"אם אין אני לי מי לי" (מסכת אבות). במלחמה זו רק עלינו רובצת האחריות, בנו בלבד יש את הכוח לשנות את העתיד!

ההורה צריך להשמיע לבנו על מקורותיו מהתנ"ך, לספר לו ניסים מפליאים שארעו, רק זה יגונן עליו.

אם הם יקבלו את יהדותם – לא רק כגזע אלא כמקום חיותם יבינו שאלוקים רוצה בם, ישמעו משפטים בסגנון של "אלוקים אוהב אותנו", זכינו להיות קרובים אליו, הם יפנימו את ערכם, יקלטו את מהותם וגדולתם. ואז כבר לא יתנתקו ויפנו אל "בורות נשברים".

"נפחו את בניכם" תנו בהם הרגשת חשיבות, שיתגאו בעצמם – בהיותם בנים למלך המלכים.