parallax background

פרשת השבוע – פרשת ויגש

פרשת ויגש

מתחת לקברו של צ’רצי’ל

הממשלה נעדרת כבר חודשים ארוכים.. נו, אז אפשר לכתוב קצת פוליטיקה.

למי שלא יודע באחד מחדריו המסועפים של ראש הממשלה מוצבת על כנה תמונתו של וינסטון צ’רצ’יל.

כתב ניגש אל ראש הממשלה ושאלו: ‘צ’רצ’יל היה ידוע כ’טוחן’ סיגרים, גם אתה הרי לא מתנזר משאיפת עשניהם של המשובחים שבהם – מספר פעמים ביום, אולי לכן התחברת לדמותו וציוויתה למקם על שלחנך את התמונה של המנהיג האנגלי…?”

“לא, זה בגלל הסוודר” השיב הפוליטיקאי הנכבד, “וינסטון היה מנהיג בעל רוח וחזון, שאיפה והתקדמות שלא נרתע, הגם שנתקל בקשיים עצומים. אני מצפה מעצמי להיות כמוהו. הוא עוזר לי ונותן לי את ההשראה”

מחיאות כפיים סוערות.

*

נעצור קצת ונחשוב. חוץ מתמונות והגיגים – נשאר דבר מהאנגלי המפורסם שהצעיד דוויזיות קרב והניס את הנאצים מאדמת אירופה? לא נשאר מאומה, לא נעים לומר… אך אם נהפוך את מצבת קברו נמצא רק עצמות.

בחשבון פשוט יהיה עלינו להסיק ולהפנים שהעולם הזה הוא הבל הבלים שאין בו ממש. אם כן, האם לא כדאי להקריב את הנוחות והנעימות בעולם הזה לטובת מעלות ערכיות יותר, רוחניות ואמתיות, שלא נבוש בשישאלו דייני מעלה ‘הקבעת עיתים לתורה – נשאת ונתת באמונה’

“אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה” זעקו תנאי המשנה ברטט.

אם אחיו של יוסף לא יכלו לענות אותו כשגילה את עצמו משום שהתביישו מפניו על מכירתם אותו – מה נענו אנחנו לאלקים כשיתבע אותנו על מעשינו בזה העולם… ותשובתנו בצידה, שמכרנו את חיינו תמורת לחם ונזיד עדשים.

ואם התנאים הקדושים פחדו כל כך, כיצד לא נחשוש אנחנו.

 

למסירת פדיון נפש
נגישות