תלוי בירוק

אחד מגדולי מנהיגי היהדות החרדית בהונגריה שלפני כמאתיים שנה היה הצדיק רבי נתן אדלר זצ"ל, שכונה בפי כל "הנשר הגדול", ועל תלמידיו נמנה רבן של כל בני הגולה ה"חתם סופר" זצ"ל.

התמסרותו של רבי נתן למצוות היתה נדירה ומופלאה, את כל כוחותיו השקיע בכדי להדר ולפאר את המצוות. ולשם כך רכש במיטב ממונו כלי כסף מדהימים ביופיים למנורת החנוכה, לפמוטים להדלקת נרות שבת, לקופסה לאתרוג, וכדומה.

ביתו של רבי נתן אדלר היה פתוח לכל דכפין, ובמטבחו סעדו כל עובר ושב, ורבי נתן אדלר בעצמו עומד ומשמש עליהם ומעניק להם את כל צרכם.

העניים כבר הכירו את ביתו, וידעו על אוסף כלי המצוה מכסף ששכנו בחדר הלימוד של רבי נתן אדלר.

מסתבר שלא כולם היו מהוגנים כל כך, ויום אחד הגיע אחד שהתחזה לעני, והלה המתין במטבח מחכה לרגע שרבי נתן אדלר יעזוב את חדר הלימוד ויכנס למטבח.

באותו רגע פלש הגנב במהירות לחדר הלימוד ודחס לתוך שקו את כלי הכסף היקרם בזה אחר זה, ונלמט מן הבית בחפזון.

רבי נתן אדלר הבחין בגנב והחל לדלוק אחריו ברחוב, הגנב כמובן הגביר את מהירותו, ושמט בבהלה את השק היקר מידיו. ורבי נתן אדלר צועק לו מרחוק, "אל תעזוב את השק, הוא שווה הרבה כסף…".

הגנב נעצר משתומם, ורבי נתן בשלו, "מיד כשראיתי אותך מכניס את כלי הכסף לשק, מיד הפקרתי אותם, והם שלך…".

הגנב לא האמין, "כבוד הרב, זה ידוע שיש לרב חיבה מיוחדת לכלי הכסף, איך זה יתכן שהפקרת אותם?!".

ורבי נתן אדלר משיב לו ברוגע, "האם באמת חשבת שמעט ממון יעביר אותי על דעתי…".

*

דבריו החריפים של רבי נחמן מברסלב אודות המושג, "תאות ממון", מבהילים את הלומד לפעמים. אבל מתוך דבריו מתבררת נקודה עמוקה ויסודית בהתייחסות לכסף:

וכהקדמה לכך נציב שאלה יסודית, שעל כל אחד לשאול את עצמו –

מי אחראי לכך שאתה תוכל להתפרנס בכבוד, אתה או אלוקים?

מי שחושב שעול הפרנסה מוטל עליו, והוא אחראי באופן אישי שהוא יוכל לסגור את החודש, הוא כופר בהנהגה האלוקית של העולם. הוא אומר בתת המודע שלו, "אני לא מעוניין שאלוקים ינהל אותי, אני רוצה להסתדר לבד, אני רוצה להיות שווה משהו בלי שאלוקים יתערב לי…" [עפ"ל].

וכשההסתכלות שלו היא מעוותת בצורה כזו, הוא גם לא יהיה מסוגל לשאת ולתת באמונה, הוא ינסה לגנוב ולגזול מהצד, הוא גם יקח על עצמו חובות שאין לו אפשרות להחזיר.

כי הוא תלוי בשטרות הירוקים האלו…

*

אבל,

מי שמאמין באלוקים בצורה אבסלוטית, הוא זורק את תיק הניהול על אלוקים, כמו שרבי נחמן מברסלב אומר שמצוה על כל אדם לומר בתחילת היום:

"אני מוסר כל התנועות שלי על השם יתברך שיהיה הכל כרצונו יתברך", וזה טוב מאד. גם אזי אין צריך לדאוג ולחשוב כלל אם מתנהג כראוי אם לאו מאחר שסומך עליו יתברך. ואם הוא יתברך רוצה בענין אחר, הוא מרוצה להתנהג בענין אחר כרצונו יתברך (שיחות הר"ן סי' ב').

ודאי וודאי שגם אדם מאמין משתדל להתפרנס, אבל הוא לא חושב שהתוצאה תלויה בו, וממילא, אם יש לו נסיון אם לגנוב או לקחת ממון שלא ביושר, הוא לא חושב פעמיים, והוא בורח מממון שאינו שלו.

ואם יבוא אליו גנב הביתה, וירוקן לו את הבית, אז כנראה שהכסף הזה לא מיועד אלי אלא לגנב, אז בשמחה…

כי הוא לא תלוי בירוק, אלא באלוקים!!

נגישות