איך יוצרים אהבה בבית?
המילה 'אהבה' היא מילה נרדפת לרחמנות. 'רחים' פירושו אוהב. 'רחים רבנן' פירושו אוהב תלמידי חכמים. כך גם נלמד מן הפסוק – "כרחם אב על בנים", לומדים שאהבה ורחמנות הן מילים נרדפות. לכן בסיס ויסוד האהבה הוא 'רחמנות', ואם חסר במידת הרחמנות, בהכרח חסר גם באהבה…
רחמנות, רבותי, רחמנות!!
רחמנות, זו הדרך ליצור אהבה בבית, על ידי אין סוף רחמנות ללא הגבלה!!
אמנם, מכיון שכך, מצב זה עלול לגרום לבעיה למי שמופקד על הנהגת הבית. ואכן ניתן לראות שכלפי המנהיגים העם משדר פחות אהבה. למשה רבנו ע"ה נגלתה האהבה פחות מלאהרן הכהן. היות והוא היה המנהיג, וביד המנהיג חבל השופטים, הדין והמקל…
גם ההורים מופקדים על הנהגת הבית. שרביט המנהיג מופקד בידיהם – ומוטל עליהם להחליט החלטות, גם במקרה שהן לא נעימות כל כך לנוגעים בדבר. הילד רוצה ללכת למקום כלשהו, ולפעמים ההורים אינם יכולים לאפשר לו. הוא רוצה להישאר ער עד שעה מאוחרת ומסרבים לו.
ודווקא לכן, הבית מוכרח להתנהל באופן של רחמנות ולא באופן של קפדנות! אסור "לחפש" את הילד אלא להיפך, צריך ללמד עליו זכות!
ואל נתמה, האיך ניתן לחנך ילד עם רחמנות גדולה, ואהבה כזו גדולה, אל דאגה, כיון שלאחר שנלמד את שני השיעורים הבאים תיווצר התמונה המושלמת לחינוך הילדים. אך כעת, חשוב שנבין את העוצמה של הדרישה שנתבעת מאיתנו להעניק לילדינו אהבה ללא גבול!
לרחם – מחייב להיכנס לראש של הילד
דע, שאתה לא יכול לרחם על אדם אם אינך נכנס לנעליו, ולא מנסה להבין את הצד שלו. ולכן, על מנת להבחין ולהכיר את הצד השני, הצד של הילד, חייבים להבין את נקודת מבטו של הילד. אין הכוונה שנתחיל להתנהג כילדים… אבל עלינו לחדור לשכלו ולהבנתו של הילד.
אי אפשר לרחם על השני – אם אני לא מבין איך 'הוא' רואה את המצב!
אם אני רואה ילד תופס תפוח אדמה ומועך אותו עם הידיים, עד שהתפוח אדמה נראה – כמו שאומרים – "דייסה"… לאחר שהוא מסיים עם העיסה הוא גם מנגב את האף… ובמקום ילד אנו נחרדים לראות עצם בלתי מזוהה שאי פעם היה נראה כמו ילד…
אסור לנו להעיר לו לפני שתיקבע בשכלנו ההבנה הבסיסית שכפי הנראה יש לילד צורך במעשה זה! כפי הנראה ישנה כאן איזו שהיא הנאה!!
אחר כך, אם צריך להעיר אנחנו נעיר לו, אבל כל הערה תהיה אחרת ותישמע אחרת אם נבין מה עומד מאחורי מעשיו של הילד. לכן, לפני שאתה מעיר עליך לשקול האם באמת יש צורך להעיר, ואם אתה לא משוכנע בכך, אז אל תעיר! אולי ההכרח שלו עכשיו למרוח את תפוח האדמה גובר על צרכים אחרים שלך בחינוך. הרי כבר הבנת את ההכרח שלו, ואתה כבר מודע לכך שיש לו איזו שהיא הנאה במעיכה זו…
דוגמא נוספת. הילד תופס מקל, והמקל – בלשון המעטה – לא ממש נקי… מלא בזפת או בבוץ, ושניכם נמצאים בבית הכנסת בזמן קבלת שבת, לבושים בבגדים חדשים, והוא גורר אחריו את המקל, וכל בר דעת יכול להבין מה עומד לקרות ברגעים הבאים. יחד עם זאת, עליך להבין את עולמו של הילד. אתה חייב לראות את המקל מנקודת מבטו של הילד. אם תתייחס למקל כפי שאתה רואה את המקל ומנקודת מבטו של אדם מבוגר, אז זרקת לו את המקל ולך לא קרה כלום –
אבל,
אתה חייב להבין שבשבילו נחשב המקל כמטהו של משה רבנו ע"ה!! כשזרקת לו את המקל, זרקת לו את המטה של משה רבנו! והפכת בעיני הילד בן רגע לאדם אכזרי. מבחינתו אתה אדם אכזרי. רק לאחר שאתה מפנים את צרכיו של הילד, ולמרות זאת החלטת שמבחינה חינוכית יש להפריד ביניהם, אין בעיה, אבל דבר ראשון תנסה להבין ולראות את הצד של הילד.
ההבנה הזו היא החלק של האוהב!!
עבורך זה ארמון של חול, אך מבחינתו זה ארמון של שלמה המלך… בשבילך זה לגו, חתיכת משחק, ובשבילו זו משימת חייו… אתה בכלל לא מודע לכך שהנך מתנהג באכזריות, משום שאתה לא רואה את התמונה מנקודת מבטו של הילד.
איך אני יכול להבין מה חשוב לילד?
כמשל לכך נביא את נושא "שלום בית":
הדברים הללו נכונים ותקפים גם לנושא שלום הבית. כאשר האשה טוענת שבעלה לא אוהב אותה, היא מתכוונת לומר שהוא לא מרחם עליה, והיא מתכוונת לומר שהוא לא מספיק מבין את הצרכים שלה, ולא מנסה להבין אותה מנקודת מבטה שלה. הוא לא מספיק מזדהה עם קשייה, או לא מודע לקיומם.
אי אפשר להגיע לאהבה אמיתית בבית, אם לא מבינים את הצד של האשה, משום שהצד שלה הוא עולם אחר לגמרי. הנשים הן עם אחר ובעולמם מתקיימת שפה שונה לגמרי. רק לאחר הרבה תפילות ומאמצים עצומים אפשר לנסות להבין מעט את העולם שלה.
לעומת זאת, לגבי הילדים ההבנה קלה יותר, משום שגם אנחנו היינו במקום שלהם. עד לא מזמן היינו כולנו ילדים, ואם נפעיל מעט את הזיכרון, נוכל להגיע להבנות של הילד. [אמנם באשר לבנות, האבא אינו יכול להבין הרבה, מאחר שהוא מעולם לא היה ילדה, ועולמה של ילדה שונה מעולמו של ילד. וממילא, הרחמנות של האב כלפי הבנות היא קשה ומסובכת יותר, ולכן מרכז חינוך הבנות מתמקד באמא!].
נסכם את האמור עד עתה. אהבה פירושה רחמנות, ורחמנות מתבטאת בהבנת הזולת, לחוש את רצון החניך, ועל ידי זה להתחבר לרגשותיו ולתחושותיו. וממילא כל ההתנהלות עם הילדים לא תהיה מתוך רודנות וקפדנות, אלא בהתייחסות אמיתית וכנה לצרכי הילד.
אז אם אני מרגיש אותו, אני אתן לו כל מה שהוא רוצה??
לא.
אהבה אינה מתבטאת במילוי רצונותיו של הילד, ובהמשך ניווכח שמילוי רצונותיו באופן מופרז נקרא בשם 'פינוק' בעלמא…
נתינת חום על ידי תחושת 'יחד'
אהבה מתבטאת – בין היתר – בנתינת חום. אהבה יש בה להשרות אווירה חמה בתא המשפחתי ובין ההורים לילדים. אין הכוונה לאהבה סוערת בין ההורים לילדים.. שיאכלו אותו מאהבה, שינשכו אותו, שיעיפו אותו באוויר… אין לילד צורך בדברים הללו, ואפשר שהם דווקא נובעים מתוך כך שההורים משתמשים בילד לצרכם הם.
הילד זקוק לתחושת החום, והיא תחושת החום הפשוטה.
חום אבהי.
טפיחה על השכם…
בכל הזדמנות שהילד מגיע אליך – הנח את ידך על כתפו ואמור לו, "כן בני, מה אתה צריך..". תחזיק את ידו, תניח יד על כתפו, תגלה את אהבתך בצורה חמה וסבירה [כמובן שלא בדגדוגים משונים..].
וכך, ראשית כל תשבור את החיץ. מעבר לכך הילד כבר אינו צריך לכלום. פתאום תגלה שהוא שכח לשם מה הוא הגיע אליך, וכפי הנראה הוא ייזום עוד אירועים כאלו…
אתם הולכים בדרך לבית הכנסת, תניח עליו את ידך. אם הילד עדיין קטן, החזק את ידו ותלכו יד ביד. אתה והוא לבד. אין בעולם שום דבר מלבד שניכם. תבין, הילד זקוק לקשר הזה!
הילד עומד לידך ומדבר איתך, בין אם הוא בא לשאול אותך דבר מסוים או שהוא סתם משוחח איתך, תחזיק לו את היד. הנה, הוא כבר נמצא לידך, ואין לילדים הרבה הזדמנויות שהם לידך, לכן, בידך האחת תחזיק את ידו, וביד השניה תלטף אותו.
ולפתע תגלה דבר מעניין –
אם הוא לא רגיל בכך, אם תחושת המגע הרך והחמים זרה לו, יהיה לו קשה לדבר מרוב התרגשות… יהיה לו כל כך נעים וטוב, עד כדי כך שברגעים הראשונים יהיה לו קשה לדבר.. לאחר מכן כאשר הוא יתרגל לחמימות הזו, יהיה לו קל יותר לדבר.
ברור ומובן מאליו, שאם תלך עם הילד אחוז בידך, אבל ביד השניה אתה מדבר בטלפון – הרי שזה 'הפסד', משום שכעת אינך עמו, ומהות הקשר ביני לבין ילדי זה רק אני ואתה – בלי טלפון…
זכור!!
האהבה מתרקמת ומתגלה על ידי פעולות פשוטות, ואין צורך בדברים מיוחדים.
