'ארבעה בנים' דורשים מחמאות…
הקבוצה הראשונה היא: ילדים אשר מטבעם יודעים
לבטא את הכמיהה למחמאות בדרכים יפות
הם בריאים בנפשם, ובעלי פתיחות ובטחון. אותם ילדים, שככל
הנראה נולדו עם כושר תקשורת מולד, ממילא נמצאים בדרגת הסיכון
הנמוכה ביותר. כאשר הם זקוקים למחמאות, הם ניגשים להורים,
ומבקשים זאת – "אני צריך חיזוקים, אני קצת עצוב, אולי תחזקו אותי?
תאמרו לי מספר דברים טובים על עצמי".
אותם ילדים הם בעלי מדרגה, אמנם הם מעטים. שמעתי שישנם
כאלה ילדים. לא מזמן ניגשתי לאחד הילדים ואמרתי לו שצריך לשפר
נקודה מסויימת. הוא אמר לי: "אבא, עכשיו קשה לי לשמוע על זה.
אני צריך חיזוקים". זה נפלא, הוא ממש ממיס אותך. אתה מיד נענה
לבקשתו…
רוב הילדים נמצאים בקבוצה השניה: נגשים להורים
ורומזים להם על התאבון למחמאות
הוא מכין לאביו קפה ומחכה וממתין בסבלנות למחמאה. והיה, אם
אביו נכשל ולא החמיא, בדרך כלל 'כאן הבן שואל', איך היה הקפה?
מספיק סוכר? איך הסלט? החתיכות מספיק קטנות? היה מספיק מלח?
איך השטיפה? הכלים מספיק נקיים? אבא, מה אתה אומר על הכתב
שלי?
ילד כזה פונה להורים בשאלות עקיפות, אך מאחורי המילים שלו
מסתתרת הבקשה האילמת למחמאות וחיזוקים. ילד מהסוג הזה, הוא
עזרה גדולה להורים, משום שכשהוא חש בחסרון, הוא יודע לבטא
ולבקש זאת בצורה נעימה ועדינה. פעמים רבות ההורים שוכחים מלחזק,
ואותם ילדים הם שליחים ממרום…
הילד סידר את חדרו, ושכחת להחמיא, והוא שואל: "איך החדר? נקי,
אבא? הרגע סידרתי". ואם אינך סמוך ונראה לחדר, הוא מנסה לגרור
אותך לשם, ושואל בתמימות: "אבא, היכן להניח את זה, האם הנחתי את
זה במקומו הראוי?" אם הוא הזכיר לך לאחר ששכחת, אמור לו: "הא,
איזה יופי. איזה סדר, כל דבר במקום. גם את הריצפה שטפת למרות
שלא ביקשו ממך. יפה מאוד. ילד אחראי".
אבל שימו לב! במקרים שהילד מזכיר להוריו להחמיא לו, על ההורים
לנקוט במשנה זהירות.
ונסביר: אם הילד מבקש מאביו מחמאות, ואביו עונה: "אין לי זמן", זה
נורא ואיום. ילד שמגיע ומבקש מחמאות בעזרת הרמזים כעני המחזר
על הפתחים, ובמילים אחרות הוא אומר: "בבקשה, תן לי מעט תשומת
לב, בבקשה, משהו קטן", וברור לילד שאביו הבין את הרמז, ואף על פי
כן האבא מתעלם, זו טעות וכישלון בחינוך!!
לפני כן, יכול להיות ששכחת, אך לאחר שהילד רמז לך, ואף על פי
כן לא נענית לבקשתו, הוא עלול לחשוב: "אבא לא מעריך אותי, אז אני
באמת לא שווה..". לאחר שמבחינתו הוא לא שווה, מכאן והלאה הדרך
לירידה תלולה, והיא עלולה להיות הרסנית, חס וחלילה.
אם אביו יענה לו בחוסר טקט משווע: "אין מספיק מלח, תביא עוד
מלח", אין זה אלא כישלון.
חשבת באמת ובתמים שזו היא כונת שאלתו??
כל השאלות התמימות הללו של הילדים, מצביעות לעבר כיוון אחד
– "מחמאות ותשומת לב!".
