בניית סוכה הוא הזדמנות לבניית חינוך
הזמן שצריך האדם להקדיש ללימוד יראת שמים הוא לכל אחד כפי הבנתו וענייניו. ה'נפש החיים' כותב שהיחס בין לימוד יראת שמים לבין לימוד התורה הוא כיחס בין קב לכור. הוא דיבר על אנשים מתוקנים שלמדו תורה לשם שמים, אבל כיום כתב החפץ חיים שהמדדים השתנו, וצריך בהחלט להקדיש זמן ללימוד יראת שמים.
יראת שמים פירושה: יראת חטא, יראת העונש, יראת הרוממות, דקדוק המצוות, דקדוק בנושא הקדושה והצניעות, שמירה על פיו, עיניו, אזניו והאף (שבעת קני המנורה, ראה ליקו"מ סי' כא), דקדוק בכבוד הזולת, בכבוד אשתו, סבלנות, אמונה. וזה נקרא יהודי.
באשר לחינוך הילדים ליראה, צריך לדעת שילד אינו מבין הרבה ביראת שמים. הוא יכול להבין בתורה, ולכן אנו מקנים לו את אהבת התורה, את הרצינות בתורה, ומהווים לו גם דוגמא אישית בלימוד התורה. אולם, בכדי שהילדים יגדלו יראי שמים יש לפעול בשלושה מישורים, כדלהלן:
כאמור, זרעים של אהבת תורה הילד מקבל בבית וגם בת"ת, וזו עבודה פחות קשה מאשר נטיעת זרעים של יראת שמים, משום שהתורה היא חכמה, והחכמה עלולה להיות חיצונית, בשביל אבא או המלמד..
האבא יכול ללמוד עם הילד, לבחון אותו. האבא גם יכול להיות ידען ובקי גדול, ואף הילד יכול להיות כמותו…
אולם, ישנו דבר גדול מזה, והוא שהילד יראה מה התורה עשתה לאבא שלו. אם הילד, לדוגמא, יראה באבא פרא אדם וידען גדול, הוא יפנים את העובדה ש'תלמיד חכם' ו'פרא אדם' אינם סותרים כלל, ולמעשה זה ההיפך ממה שהקדמנו במבוא באשר ליראה.
ו
ו
כמו כן אם האבא יכול לצעוק בפראות בזמן שהוא אוכל: "למה אתה מפריע לי?!", הילד מבין שהמצוות הן ענין טכני בלבד, וההתנהגות היא ענין אחר ואין קשר ביניהן.
הגר"י זילברשטיין שליט"א מספר שהדבר הראשון שהוא מחדיר לילדים שלו באשר לקיום המצוות, לפני דקדוק ההלכה – הוא אהבת המצוות.
כאשר אנו בונים סוכה, מיד אנו בודקים שנראים הכוכבים מבעד לסכך, שהדפנות הן על פי ההלכה. ואילו הגר"י נתן לילדיו קודם כל לנשק את הדפנות. בדרך זו הם מבינים שזו לא סתם דופן, אלא משהו רוחני. זה ענין אחר.
ברור שלאחר מכן מגיע גם שלב של דקדוק ההלכה, על כל ספק שעולה האבא מחפש להחמיר, אך זה לא בא ממקום של גאוה ומתוך עצבים… אלא משורש אחר לגמרי. משורש של אמונה! משורש של יראת שמים!
הילדים אמורים לראות את יראת השמים הזו באבא, ולכן צריך לחשוב איך פועלים ומתנהגים בכדי ליצור אווירה של יראת שמים בבית. ממילא הבית אמור להתנהל בשפה רכה, בלי שום לשון הרע, שום צעקה, הכל בעדינות ובאורך רוח.
בעיקר צריכים הילדים לראות את היחס בין האב לאם. יחס מלא וגדוש של יראת שמים ולא מלחמת כוחות ח"ו. לא ב'אוף' ו'עד מתי זה יהיה כך'.
נכון, גם אם אנו לא אוחזים בדרגה זו, אבל אנו מחויבים במקסימום השתדלות לטובת הילדים המופקדים בידינו מאיתו יתברך.
