הילולת צדיקים
האדמו"ר הקדוש ה"ברכת אברהם" מסלונים זיע"א
י"ב סיון
הברכה שלא נשמעה: סיפור מדהים מה"ברכת אברהם"
ה"ברכת אברהם", רבי אברהם ויינברג מסלונים זצ"ל, נודע בקדושתו העצומה וביכולותיו המופלאות, שלא אחת נתגלו גם בנסים גלויים. אך דווקא סיפור שבו "לא נענה" תפילה, מראה על עומק ענוותנותו והנהגתו המיוחדת.
המעשה התרחש בימי בחרותו של הרב, כשהיה תלמיד מבריק בישיבת "תורת חסד" בברנוביץ', תחת ראש הישיבה הגאון רבי יוסף יוזל הורוביץ, הלא הוא ה"סבא מנובהרדוק". רבי אברהם הצעיר, על אף גילו הצעיר, היה כבר אז נחשב לעילוי גדול ושקדן עצום, ונודע בקדושתו וטהרתו.
באותם ימים, סבל "הסבא מנובהרדוק" מייסורים נוראיים ומחלה קשה. מצבו הידרדר במהירות, וכל הרופאים נואשו. התלמידים והמקורבים היו שבורי לב, ותפילות רבות נישאו לרפואתו.
יום אחד, נכנס אחד מגדולי התלמידים, שהיה מקורב מאוד ל"סבא", וסיפר לרבי אברהם הצעיר, שרבי יוסף יוזל נמצא במצב קריטי, ממש על סף המוות, ושאין שום תקווה רפואית. "אני בטוח," אמר התלמיד בדמעות, "שאם תברך את הסבא, הוא יתרפא. יש עליך כוח מיוחד."
רבי אברהם הצעיר, שהיה נחבא אל הכלים וענוותן מאין כמוהו, נדהם מההצעה. "מה לי ולברכות? אני רק תלמיד צעיר, וכי ללכת לברך אדם גדול וקדוש כרבי יוסף יוזל?!" הוא התנגד בכל תוקף.
אך התלמיד התעקש. "מצבו של הסבא נואש," הפציר בו, "ואין לנו מה להפסיד. אולי דווקא התפילה הטהורה והזכה שלך תפעול ישועה. אל תחשוב על כבודך, חשוב על חיי הרב!"
רבי אברהם, שמעצם טבעו לא יכול היה לסרב לבקשת הצלה, ובמיוחד כאשר מדובר ברבו הגדול, התלבט קשות. לבסוף, לאחר הפצרות רבות, הסכים. הוא ניגש לחדרו של ה"סבא מנובהרדוק" בחרדת קודש.
ה"סבא" שכב על מיטתו, תשוש וחלוש עד מאוד, כשקרוביו ותלמידיו יושבים סביבו בדאגה. רבי אברהם הצעיר, כשליבו הולם בחוזקה, התקרב למיטה, הניח את ידו על ראשו של ה"סבא" ובירך אותו. הוא ביקש רחמים מבורא עולם לרפואה שלימה ומהירה.
כל הנוכחים ציפו בכיליון עיניים לראות את הנס. הם היו בטוחים שמיד תתרחש ישועה. אך שום דבר לא קרה. מצבו של ה"סבא" נשאר כשהיה. הברכה, לכאורה, לא "פעלה".
רבי אברהם הצעיר חזר לחדרו, נבוך ומלא צער. הוא היה בטוח שבגלל קטנותו וחוסר כשרונו, לא התקבלה תפילתו. התלמיד שפנה אליו, גם הוא היה מאוכזב, אך לא אמר דבר.
למחרת היום, נפטר "הסבא מנובהרדוק" זצ"ל. אבל לפני פטירתו, כשהיה כבר ממש בדקותיו האחרונות, הוא קרא למקורביו ואמר להם, בקול חלוש: "אני מודה לכם על כל התפילות, אבל אני רוצה שתדעו, שכל מה שסבלתי והגעתי עד הלום, היה כדי להשלים תיקון נפש מסוים. אלמלא בא החכם הצעיר (רבי אברהם) ובירך אותי, הייתי ממשיך לחיות עוד זמן מה בייסורים, ובכך הייתי עלול לפספס את התיקון השלם!"
ה"סבא" בעצם גילה שבזכות ברכתו של רבי אברהם הצעיר, הוא סיים את תפקידו בעולם בטהרה ובמהירות, ובכך לא סבל יסורים נוספים שלא לצורך, והשלים את תיקונו לפני פטירתו.
סיפור זה מלמד שיעור עמוק: לעיתים, גם כאשר אנו חושבים שתפילה "לא נענתה", או שברכה "לא פעלה" באופן גלוי, היא למעשה פעלה בדרך עמוקה ונשגבה הרבה יותר, באופן שהיה מדויק וטוב יותר עבור הנשמה. הוא מדגיש את צדקותו ועוצמת תפילתו של ה"ברכת אברהם", שאפילו בזמן שלא "ריפאה" את הגוף, היא סייעה בהשלמת תיקון הנשמה, מתוך ענווה וביטול מוחלטים.
