החיים לאחר העונש…

בפרק זה נבאר את צורת ההתנהלות לאחר העונש, והיא,

החזרת היחסים עם הילד לקדמותם. היות ולאחר שהילד

נענש, מבחינתו הוא התנקה, ולכן גם אתה אמור לשנות

את הגישה אליו ולחזור להתנהגות הרגילה והאוהבת.

תבהיר לילד שמעכשיו הכל בסדר…

ישנם הורים שלאחר העונש מזכירים לילד מידי פעם את העונש.

אסור לנהוג כך!

לאחר שהסתיים השלב של "ונקלה אחיך לעיניך" )דברים כה, ג(, אסור

לשמור לילד טינה ח"ו, ולהגיע למצב שבו אינך מדבר עם הילד, או

מתנהג כלפיו בצורה כועסת.

ולא די בזה, אלא גם תאמר לו בצורה ברורה והחלטית – 'זהו, מה

שהיה נגמר, קיבלת את העונש, עכשיו אתה נקי ב"ה. נייר חלק. לא קרה

כלום, ממשיכים הלאה'.

מחזירים את האהבה למקומה הראשון, ומונעים מצב שבו מעשה

אחד מתגלגל מדחי אל דחי. הילד קיבל עונש ראשון על המעשה, לאחר

מכן אם לא תדברו הרי זה כבר עונש שני, ואם חושדים בו כל הזמן בשל

המעשה שעשה זהו העונש השלישי, ואם מצדיקים תמיד את העומד

כנגדו, זהו עונש רביעי, וכן הלאה…

אם זו תהיה ההתנהלות עם הילד, כל תשומת הלב של הילד תתפנה

לעונשים, ולא למעשים שעשה ולחרטה עליהם, האווירה בבית תהיה

תמיד עכורה, והחטאנו את המטרה.

לכן, אחר העונש – הסתיים האירוע, והאווירה חוזרת להיות רגועה

ואוהבת.

ומאידך, אסור להצטייר כמתנצלים על העונש!

מנגד, גם כאשר חוזרים להתנהגות הרגילה, צריכים לזכור נקודה

מאד חשובה. לא משאירים לילד מקום לחשוב שאתה מתנצל ומתחרט

על נתינת העונש. זו תהיה טעות חמורה.

פעמים קורה שלאחר העונש האבא קורא לילד, ומסביר לו בנימה

מתנצלת את מניעיו לעונש. הבן עלול להבין שהאבא מתנצל על עצם

נתינת העונש, ובפרט כשמדובר בהסבר על הכאה.

בהרבה מקרים, לאחר שהאבא נתן מכה יש לו ייסורי מצפון, ולפיכך

הוא יושב עם הילד ומסביר לו – 'תראה, אמנם הייתי חייב להכות אותך,

ואתה יודע, אני לא אוהב לתת מכות', וממשיך להתנצל ולהתפתל, והילד

מיד מבין שהאבא מתנצל, ועכשיו האבא הפסיד את כל מה שחשב

להרוויח מהעונש. הילד יחשוב שלא הוא זה שטעה, וממילא לא ישכיל

להתבונן בחומרת המעשה.

לכן הדרך הנכונה היא לומר לו – 'מה שהיה נגמר, קיבלת מכה מפני

שעשית מעשה שלא ייעשה, ומעכשיו אתה נקי לגמרי. כמו שהקב"ה

מקבל אותנו בחזרה, אני מקבל אותך חזרה. אני אוהב אותך, והכל בסדר'.