הילד רוצה בגד חדש!! לקנות לו??
להזמנת הספר 'אבני דרך' המדריך לחינוך הילדים ערוך ע"פ שיעורי הרב עוזיהו אלכורת שליט"א הקש כאן
חשוב להדגיש, שאנחנו מקפידים שהילד יתלבש בצורה מכובדת. בגדים מסודרים של יהודים מן הישוב, ולא כל מיני בגדים לא סבירים.
פרט נוסף, הילד צריך ללבוש בגדים שלמים, טובים, נוחים, וששומרים על גופו.
ו.. עד כאן!
מעבר לכך – מתחיל הפינוק!!
נניח והעברת לו מכנסיים שהיו בשימוש אצל האח הגדול, והם טובות טובים וראויות וראויים ללבישה, ורק בגלל שהיו שייכים לאחיו והם אינם חדשים הוא לא חפץ בהם. למרות זאת – זה מה שהוא ילבש.
אנחנו צריכים למלאות את צרכיו ולא את רצונותיו! לא צריכים להסביר לו שמבחינה כספית אנחנו לא קונים. לא זה הנושא. זה נושא של עקרונות. אתה צריך מכנסיים, אז יש לנו בשבילך מכנסיים.
"הבגד קצר", "קטן", "הנעליים לא נוחות", הנעליים קרועות", הן מעין הטענות שיצוצו בפיו של הילד…
שלא לדבר על בקשות לבגדים שנובעות מהרצון להתלבש בהתאם לאופנה. זו בעיה שונה בתכלית, וגדולה הרבה יותר. למרבה הצער, ישנם בתים בהם גם פריטים כעניבות ייחודיות נכללות בדרישות הללו. יש לו מספר עניבות תלויות בארון, אך אף אחת מהן אינה עומדת ב'צו האופנה', והוא מסכן, חריג בחברה…
למרות העובדה שעלינו לדאוג לנוחות הילדים ולספק את צרכיהם, אין להחליף נעליים כל זמן שלא הגיעו לבלאי גמור. וגם בשלב זה אפשר למשוך עוד מעט. אין להקדים ולהשתמש במידת הרחמנות טרם זמנה. הגם שנקרעו מעט, אפשר בהחלט להסתדר ולחיות איתם, פרט למקרה של ימי החורף הגשומים וכדו'.
אמנם, ישנם מקרים בהם אפשר וראוי לחדש את הבגדים –
לכבוד החגים אפשר וראוי לחדש. בכך הילדים יתחברו לשמחת החג. הם ישמחו, ימתינו ויצפו ל'יום ל'יום-טוב'. הם יבינו שביום שביום-טוב לובשים בגדים חדשים בזכות היום היום-טוב, ולא שהיום שהיום-טוב מקבל בגדים בזכותו…
אל תתלה את השמחה בקניות חדשות!!
בצורה זו הילד מתרגל שלא החומר והגשמיות הם הסיבה לשמחה! אדרבה, התלות בחומר גורם להיפך הגמור. אם וכאשר נענה על כל דרישה להחלפת הנעליים, ומיד נלך לקנות נעליים חדשות, ייווצר מצב בו הילד יבין, שכך זה עובד, ויקרע בעצמו את נעליו. הוא יסתתר במחבוא ויפרום את נעליו. ואלו מעשים שבכל יום…
הכרתי בישיבת סלבודקה משפחה ברוכת ילדים, רובם בנים. , שלמדו בישיבה שנה אחר שנה. ניכר היה בבגדים שלבשו, שהם עברו מבן לבן. הסוודר בחלוף השנים הפך להיות בעל שרוול קצר…
ולמרבה הפלא, יחד עם זאת, לא ניכרה עליהם תחושת חיסרון, אלא היו ילדים מאושרים. לא קרה להם שום דבר, אדרבה, הם אהבו והעריכו את מה שיש להם. כלומר, השמחה אינה תלויה בדברים חומריים. מי שתלוי בחומר הוא המסכן.
ומאידך גיסא, הילד המפונק חי תמיד בתחושה של מחסור. הוא לא אומר תודה רבה, היות שתמיד חסר לו. תחושת חיסרון מלווה אותו כל ימי חייו, ואין השמחה מנת חלקו.
אנחנו חונכנו והורגלנו שכל חיסרון מיד השלימו לנו, ילד שיש לו 'חור בנעל' – נדמה לנו כילד שגדל בשכונת עוני, כמסכן. אבל לא היא, אם הילד הזה זכה להורים אוהבים, הורים שמשמחים אותו, אם הוא התברך בבית חזק ותומך, יש לו כל מה שילד צריך.
והוא אינו זקוק לנעליים חדשות – על מנת לזכות למידת השמחה!
