הילולת צדיקים
ה'סבא קדישא' רבינו הקדוש רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ"ל
כ"ב אייר
ל'סבא קדישא' היו שני תלמידים קרובים ששמשוהו בנאמנות. האחד היה רבי אהרן פישר זצ"ל, רבי אהרן היה ממוצא גרמני ודייקן גדול.
התלמיד השני היה רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל, שהיה ממוצא פולני, ובטבעו מעשי מאוד.
שני התלמידים זכו ללמוד בקביעות עם ה'סבא קדישא', כשידידות אמיצה שוררת ביניהם.
ה'סבא קדישא' היה עני ואביון וחי בדחקות מרובה, אך לא רצה בשום אופן ליהנות מממון אחרים. שני תלמידיו הקרובים חשבו כל העת, כיצד יצליחו לגרום לרבם הקדוש ליהנות מנכסיהם.
ויהי היום, קרא ה'סבא קדישא' לתלמידו רבי אהרן פישר, ובקש ממנו שיואיל לקנות עבורו קילו עגבניות. כמצוות רבו, מיהר רבי אהרן לשוק, ומיד שב.
כעבור שבוע, ביקש ה'סבא קדישא' מתלמידו השני, רבי אשר זעליג מרגליות, שילך לקנות בעבורו קילו עגבניות. רבי אשר זעליג, שהיה מתחכם מאד, ניצל את ההזדמנות שנקרתה לידו ליהנות את הצדיק מנכסיו.
כשהגיע אל דוכן הירקות, פנה אל המוכר וביקש ממנו: "אני צריך לקנות קילו עגבניות עבור הרב אלפנדרי. אתן לך כעת חצי פרוטה במתנה, ולאחר מכן תמכור לי קילו עגבניות בארבע וחצי פרוטות; על ידי כך אזכה שהצדיק יהנה מכספי". המוכר הסכים לכך בחפץ לב, וכך היה.
בבואו לפני ה'סבא קדישא', אמר לו רבי אשר זעליג כי העגבניות עלו לו סך ארבע וחצי פרוטות, וה'סבא קדישא' סבר וקיבל.
כעבור דקות אחדות, הגיע כמדי יום התלמיד רבי אהרן פישר ללימוד הקבוע. כשראהו ה'סבא קדישא', החל לגעור בו: "מדוע כבודו בטלן? מדוע כבודו בטלן? החבר שלך קנה בארבע וחצי פרוטות, ואלו אתה בחמש פרוטות. למה לא להיות סוחר? למה להיות בטלן?!"…
כשנחה דעתו של ה'סבא קדישא', שאל רבי אהרן את רבו: "ילמדנו רבנו – כיצד יתכן שהרב גער על חצי פרוטה? הרי עוון הכעס חמור הוא מאד, וודאי היתה לרבי סיבה טובה לגערתו, ואני חפץ לדעתה".
למשמע השאלה, נשפכה נהרה של פני הצדיק. היה נראה כי המתין לכך. הוא פנה לתלמידו ואמר: "וכי הינך באמת סבור שהתכוונתי לצעוק עליך על כך ששילמת חצי פרוטה יותר מחברך?! הלא רואה אתה את החיוך שלא מש מפני. ראה", אמר והחווה על פניו הקדושות, "אינני כועס כלל!"
"חפצתי ללמדך", באר ה'סבא קדישא', "יסוד גדול לחיים – אסור לו לאדם להיות בטלן! על ידי בטלנות, אדם יכול להפסיד את הרגעים הכי יפים בחיים. כאשר קנית בסכום גדול מדי, הבנתי שהנך חי ביותר מדי תמימות…"
"נכון שבענייני דעלמא לא צריכים להיות סוחר", סיים הצדיק, "אבל לרמז לך באתי, שעל ענייני דשמיא – אדם צריך להיות סוחר! אם יש לך הזדמנות להרוויח, אסור לך בשום פנים ואופן להפסיד זאת בידים!…"
