היקף הנשיאה בעול בבית

הילדים אמורים לתפוס כר נרחב של מטלות. ההורים, ובעיקר האם,

אמורים להיות פנויים לחלקים הרוחניים. להנהגה הרוחנית, להשפעות

הרוחניות, לדיבור, לשיחה, הרגעה, ללימוד.

כאשר יש ילדים בגיל אחד עשרה עד שלש עשרה (הגיל תלוי גם

במידת הבגרות של הילד), השאיפה היא להגיע למצב שבו לפחות

שבעים אחוז מהמטלות הן בידיהם!

זאת אומרת, שבזמן שיש ילדים גדולים בבית, למעשה רוב ניכר של

המטלות נעשות על ידם, ובכלל זה גם הטיפול בילדים הקטנים בשעה

שהם מתעוררים בלילות. את התינוק בן החודשיים מניחים עם הבנות,

והן מטפלות בו. גם בשעות הלילה הן קמות לסירוגין ומטפלות בו.

זו המציאות וההתנהלות בבית, ואליה אמורים לשאוף. כמובן שהדבר

נעשה מתוך התחשבות בגילו של הילד. לדוגמה, לקום בלילה ולטפל

בילדים הקטנים, לא מטילים על ילדים לפני גיל עשר, אמנם עריכת

קניות במכולת אפשר לבקש מילדים עוד קודם לגיל זה.

חלוקת התפקידים בין הילדים

בבוקר האמא אינה קמה לבד. יחד אתה או לפניה קמות הבנות

הגדולות יותר על מנת לעזור. הן קמות בשמחה, ומלבישות את הילדים,

ומכינות להם לשתות…

מאחר והפעולות הגשמיות נעשות בעיקר על ידי הבנות הגדולות,

יש לאמא את האפשרות לתת תשומת לב מיוחדת לכל ילד, לחייך למי

שצריך ולהעניק תמיכה רוחנית לילדים, התמיכה שרק האמא יכולה

וצריכה להעניק.

ראוי ונכון לחלק תפקידים בין הילדים, אך לא כתפקיד קבוע, אלא

להחליף ביניהם תפקידים.

בבית שלנו, לדוגמה, כל ילד אחראי על ילד אחר. טיפול באחים

קטנים זו משימה קשה יותר, משום שכאן הוא אינו מתעסק עם דומם,

אלא עם מדבר, והוא צריך להסתדר עם הרצונות של אח שלו.

האחראי יודע באיזו שעה הילד "שלו" אמור לחזור מתלמוד התורה,

והוא אמור לדאוג לו, לעשות לו קבלת פנים, להגיש לו אוכל ולדאוג

שיאכל. הוא דואג להכין לו הפתעות, להרגיע כשצריך, להלביש אותו,

ולפני השינה אם הילד עצוב, האחראי יושב אתו, משמח אותו, מספר לו

סיפור.

וכמובן, הילד האחראי מקבל תמורת עבודתו חיזוקים ומחמאות.