הכבוד להלכה ולמעשה

ראיית המציאות דרך עיני הזולת

הנקודה הראשונה הנדרשת לנו על מנת לשמור על כבודו של הזולת

היא – כפי שהארכנו במבוא – לראות את התמונה מנקודת המבט שלו!!

הנקודה הזו נראית כשולית, אך היא מרכזית ביותר. על מנת שאני

יוכל לכבד את הזולת, אני חייב להיות מודע למה קשה לו ומה קל לו, מה

נעים לו ומה לא נעים, מה מתאים לו ומה לא מתאים.

אם אני ינסה לכבד את השני על פי הכללים שלי – אני עלול לזלזל

בו!

אם אני רואה את הדברים רק מהעמדה שלי, ולא נכנס לנעליים שלו,

אז אין בינינו שום קשר אמיתי. וממילא, כל בקשה שאבקש ממנו – יתכן

שבשבילי היא קלה כחוט השערה, אך בשבילו היא קשה כהר כבד…

גם הערה שאני יעיר לו, יכולה להתפרש אחרת לגמרי אם אני לא

יתחשב במצבו או בתנאים שלו. הוא לא יבין מה אני רוצה ממנו, איפה

הוא לא היה בסדר. אדרבה, מבחינתו הוא הנרדף, והוא המסכן.

לכן, הדבר הראשון הוא לנסות לראות ולזהות את מצבו של הזולת!!

לדוגמה, אם הילד יושב ובוכה שחילקו אפונים בבית והוא קיבל בסך

הכל שבעה אפונים ואחיו קיבל עשרה, אותך זה לא מענין – מה זה משנה

כמה אפונים הביאו לך?! אבל הוא בצער! הוא בצער גדול.

אתה לא יכול להתייחס לענין כפי שאתה מעריך אפונים. לא שייך

להבין אותו מנקודת המבט שלך. להבין אותו אפשר רק אם תנסה לעמוד

במקומו. רק בגישה זו אפשר יהיה לעזור לו.

וכשתבין אותו, גם אם תבקר אותו או תדריך אותו, הביקורת תהיה

מתוך הבנה, ולא מתוך זלזול!!