המדריך הקצר לשליחת הילדים לבתי הספר בצורה היעילה

שעת הקימה חייבת להיות מתוכננת ומסודרת
בחז"ל (שבת סו:) ישנו מושג של געגועים בין האב לבנו. עליכם להגיע למצב שבו קשה לילד לעזוב את ביתו, שמרוב אהבתו להורים תקשה עליו הפרידה.
אמנם אם מספר ילדים בבית קמים באותה שעה, העומס הרב הופך את שעת הקימה לקשה ומסורבלת. האחד בוכה, השני עם הטיטול, האחר כבר מבלגן משחקים. הילדים לא כל כך רוצים לצאת מהבית, ואז מתחילות הבעיות לצוץ, ואתם מתחילים להיכנס ללחץ…
לכן, בשלב ראשון עלינו להבין, שישנם סדרי עדיפויות ברורים!
ילד קטן שנשאר בבית ולא עומד לצאת ללימודים, מקבל את מנת תשומת הלב שלו אחרי כולם. אין חובה להחליף לו את הטיטול דווקא בזמן קריטי זה, הוא מסוגל להמתין מעט. תנו לו מטרנה בפה, הניחוהו בלול, ואפילו אם הוא יבכה, לא נורא.. יש לו את כל שעות הבוקר להיות במחיצת אמו. היא כבר תעניק לו הכל.
בתחילה, יש לטפל בילדים הגדולים יותר שעומדים לצאת מהבית. הם זקוקים למנת האהבה שלהם. יש לדאוג שייצאו מהבית כשחיוך נסוך על פניהם.
זכרו, הילדים יוצאים לקראת ההתמודדות שלהם בחיים. הם נמצאים בחברת חברים, המלמד, המנהל, החומר הנלמד, ועוד. הם זקוקים לכוח רב על מנת להתמודד. הם צריכים לצאת מפתח הבית עם מטען גדוש בחום ובאהבה. האהבה שלנו תחזק את נפשם, ומכוחה הם יוכלו לעמוד בפני רוחות העולם הזה. גדולה היא עוצמת ההשפעה של האהבה בזמנים הללו.

בכדי להגיע למצב רגוע – צריך לקום מוקדם יותר…
מטרה זו נוכל להשיג, רק אם יהיה לנו את הזמן הדרוש לכך.
אי אפשר לקום בשעה שבע ורבע לדוגמא, לטפל ולשחרר ארבעה ילדים מן הבית כעבור זמן קצר, ויחד עם זאת לשלחם מתוך חום ואהבה…
זה מציאותי רק למלאכים בלבד, לנו זה בלתי אפשרי…
ולכן, אם קמת מאוחר תתחיל לחשב את שיעור הזמן שלו אתה זקוק בכדי להוציא את הילדים ברוגע ובאהבה. יהיו לך בעיות בעבודה? לא נורא!!
לא באנו לעולם בשביל לעבוד! באנו בשביל לגדל ולחנך ילדים, באנו לעבוד את הקב"ה. כשם שברור לך שלא תוציא אותם מהבית ללא אוכל, באותה מידה תבין שאתה לא יכול להוציא אותם ללא חום ואהבה – – –
מן הראוי להתעורר ולקום מוקדם יותר, להתארגן, ולארגן את הילדים בנחת ובשלווה.
פרט נוסף באשר לקימה. ישנם ילדים שמבחינתם זהו זמן שמיועד למשחקים. מתיישבים ופותחים להם לגו. ישנן אמהות שלא מפריע להם, ותוך כדי המשחק מלבישות אותם.
אבל זוהי טעות, אין זה הזמן המתאים לאפשר לילדים להוציא משחקים, אלא זהו זמן להכין לו שתיה חמה, להכין את הפרוסה, לארגן אותו, לטפל בו, לסדר לו את הכיפה, את החולצה וכו'. אם הוא יכול להתלבש לבד, הוא אמור לעשות זאת. הוא צריך לדעת שבבוקר לא משחקים.
יש לו זמן מיותר? הוא יכול להוריד את האשפה. הוא יכול בינתיים להלביש את הילדים הקטנים, לארגן את המיטה, להכניס כביסה למכונת הכביסה. זה לא זמן למשחקים, לא לציורים, ואפילו לא לכתיבת חידושי תורה, שמבחינתם גם זה הוא סוג של משחק. זהו זמן שמטרתו להוציא את כולם ספוגים באהבה.

איך מתמודדים עם 'מחלות בוקר…'?
מצוי בכל בית שתוך כדי ההתארגנות בבוקר, הילד מגיע עם תלונה על כאב מסוים – כואבת לו הרגל, הגרון, ואתם מאבדים עשתונות…
ובכן,
תשננו לכם כלל זה, שהוא תקף לכל התחומים בחיים:
"כל דבר שאתה אומר 'אין לי זמן' מן הסתם יקח לך הרבה זמן – ואם תאמר לעצמך 'עכשיו יש לי את כל הזמן שבעולם', זה יקח הכי מעט זמן".
אין לך דבר מהיר יותר – מסבלנות!
ישנם הורים שיאמרו לילד: 'עכשיו זה הזמן לטפל בגרון? עכשיו אתה אומר לי? למה אתמול לא דיברת?' ויש שמפרשים בדיוק את כוונתם: 'למה אתה עושה לי את זה..?', משל היתה זו מלחמה בהורים ח"ו…
בדרך כלל באמת לא כואב לו הגרון. יש לו בעיה אחרת קשה יותר. כואב לו הלב!!
ולכן אתה צריך להעניק לו את תשומת הלב שהוא מחפש: 'תפתח לי בבקשה את הפה', תסתכל ותאמר לו: 'אני רואה פה איזו שהיא אדמומית. חכה, אני לא רואה טוב, בוא תעמוד ליד הפלורסנט'. אתה מביא גם כפית ומתנהג כאילו אתה רופא אף, אוזן גרון… והוא מבחינתו כבר קיבל את תשומת הלב, והוא יוצא מהבית זורח מאושר!
כל מה שתיארנו אינו אורך זמן רב, אלא מספר דקות מועטות, ואף פחות מזה, רק היצר הרע בדרך כלל מפריע. זהו אותו יצר הרע של 'עלינו לשבח' – אדם ממהר לסיים כאילו מחוץ לבית הכנסת מחכה לו מטוס… לאחר מכן הוא יוצא ומתבונן במודעות, או מפטפט, מי שיעקוב אחר התנהגותו של אדם כזה יתמלא גיחוך…