לרגל פטירת הרב הקדוש רבינו אלימלך מליז'נעסק זיע"א ביום כ'א אדר

המבחן בבית הסוהר

פעם אחת, בדרכם בין עיירות, נעצרו בטעות על ידי חיילים מקומיים שהאשימו אותם לשווא בגניבה והכניסו אותם לבית הסוהר.

כאשר נכנסו לתא, הבחינו שיש שם דלי מלא לכלוך (ששימש כשירותים), ולכן לא יכלו להתפלל כיוון שהלכה אוסרת זאת במקום מטונף.

רבי אלימלך היה שבור מכך ואמר לאחיו:
"איך נוכל להיות כאן בלי להתפלל?! הרי זה הדבר החשוב ביותר!"

אך רבי זושא חייך ואמר:
"מי אמר שעלינו להיות עצובים? הרי מי קבע שאסור להתפלל במקום טמא? ה' בכבודו ובעצמו! ואם זה רצונו – אז עכשיו העבודה שלנו היא לשמוח בכך שאנו מקיימים את רצונו ולא מתפללים!"

רבי אלימלך הבין את החוכמה שבדבר, ושניהם החלו לרקוד בשמחה עצומה, כי גם הימנעות מתפילה בגלל ציווי ה' היא עבודת ה'.

הנס הגדול

האסירים האחרים בבית הסוהר ראו את הריקוד המוזר, ולא הבינו מדוע שני היהודים שמחים כל כך. ההתרגשות הייתה כה גדולה, עד שכל האסירים הצטרפו לריקוד, ופתאום הגיע הסוהר, נדהם מהמהומה ושאל:
"למה אתם רוקדים פה?"

האסירים הצביעו על רבי אלימלך ורבי זושא, ואמרו:
"בגלל הדלי הזה!"

הסוהר חשב שהם משתגעים, ולכן לקח מיד את הדלי והוציא אותו מהתא – ובכך הפך את המקום לכשר לתפילה!

רבי אלימלך ורבי זושא נעמדו והתפללו בשמחה, כשחיוך של ניצחון רוחני נסוך על פניהם.