חינוך ילדים – שמחה של מצווה
חינוך ילדים זו מצוה – תשמח בה!
חינוך הילדים הוא מצוה – ואם כן, הילדים הם 'חפצא' של מצוה!
לפיכך, בזמן שהנך שוהה עם הילדים ועוסק בחינוכם, הנך מקיים מצוה.
וכיוון שכן, עליך להתייחס אליהם באותו יקר וחשיבות שהנך מייחס לכל
מצוה.
באותה מידה בה אתה מבין שלא ניתן לקיים מצוה מתוך רוגז וכעס, תבין שאי אפשר להתנהל עם הילדים מתוך רוגז וכעס!
מצות החינוך היא מצוה מדאורייתא, בדיוק כמו שמצות ארבעת המינים או מצות הנחת תפילין הם מן התורה! אדם שפוי לא כועס על אתרוגו… אדרבה, מתייחס אליו כאל מצוה יקרה וחביבה.
מן הראוי להפנים שאם השי"ת זיכה אותך בילדים, זכית לאתרוגים כל השנה… זה המבט וזו ההשקפה הראויה על הילדים.
גם אם ה'אתרוג' הזה מרגיז ומכעיס לעיתים קרובות, ואין הוא מתנהג כפי שאתה סובר שראוי שיתנהג, ומבחינתך ה'אתרוג' הזה פסול… למרות זאת, אסור להתנהג אליו בהתאם להרגשה זו. אי אפשר לחנך בדרך זו.
על ידי שמחה זו, והבנה בעומק הנפש שזו מצווה נפלאה וחביבה, הרבה מה'אמוציות' שסביב מצווה זו ילכו, הרבה מהרגשת הכוחנות והמצליחנות תיעלם ובכך ייקל וירווח לאדם, ויוכל לקיים בעז"ה מצווה זו בשמחה וקלות.
