חינוך ילדים

מהו פינוק?

לאחר שנתבררה לנו חומרת הפינוק והשפעותיו לרעה, נותרה שאלה

אחת על כנה – מאיזו נקודה נולד ה'פינוק'?

ובכן;

ההתפתחות הראשונה של תופעת הפינוק מתחילה בגיל הרך.

בגיל פעוט זה, מתבטא הפינוק בהתרפקות ההורים על הילד. ישנה

הנאה מרובה בהתרפקות על פעוט. ישנה הנאה ממגעו הנעים, מהרוך

והנעימות, וממראה פניו המשדר טוהר ותמימות.

התינוק זך וטהור, ואין בו חטא, ובהתאם לזאת מראה פניו כאדם

שלא חטא. היות וכך הוא נברא, ההורים חשים משיכה גדולה לחבק

אותו, לנשקו וללטפו.

תתחיל למנוע פינוק מתחילת חייו…

למעשה, אין הילד זקוק כלל להתרפקות זו… בדרך כלל התרפקות זו

הינה צורך של ההורים בלבד!

ותעיד העובדה שהם נוקטים במשפטים המורים על כך, כדוגמת:

"אני יאכל אותך…". לכן על ההורים להימנע מהתרפקות יתרה – על אף

ולמרות הנסיון והמשיכה הגדולה.

חיבוקים ונשיקות במידה הם דבר חיובי וחשוב, אולם כאשר הם

נעשים במידה מוגזמת מדי הרי הם בגדר פינוק הרסני. לכן על ההורה

להתרגל למצב בו הילד משחק לבדו, ומעסיק את עצמו. אין להרגילו

למצב בו אנו שוהים תמיד בסביבתו. אפשר גם לשחק עמו, וכמו כן לדבר

עמו – מבלי להרימו.

לא רק על ההורים מוטלת חובה זו, אלא גם על האחים הגדולים יותר.

במשפחה ברוכת ילדים נוצר באופן טבעי מצב בו הקטן שבהם אינו מכיר

את הקרקע כלל… ההורים מרימים אותו, אחיו ואחיותיו מרימים אותו,

משחקים אתו, מעיפים אותו באויר…

לכן בבית בו הילדים הגדולים משמשים כעזר, יש לאסור באיסור

מוחלט את כל כללי ההתרפקות שהזכרנו לעיל. לא לנשק את הפעוט

יתר על המידה, לא לחבקו יותר מדי, לא ללטפו וגם לא להרימו יותר

מדי. תנו לו לחיות ולהרגיש את מגע הקרקע.