חינוך ילדים

מעלות האהבה, והסכנות בהעדרה

אהבה היא בסיס הקשר בין האב לבנו

בהמשך נגדיר בדיוק מהי אהבה, ולעת עתה נסתפק בהגדרה הכללית

של המושג אהבה. המושג 'אהבה' שבו אנו עוסקים, איננו קשר טכני בלבד:

"איפה היית?", "מה עשית?", "לאן הלכת?"

אלא הרבה מעבר לזה…

זהו מושג עמוק יותר, שעל ידו נוצר ומתהווה הקשר בין האב לבנו. אנחנו

מדברים על קשר שבסיסו הוא הידיעה הברורה של הילד 'אבא אוהב אותי'!

קל מאד לאהוב ילד, וקל מאד לגרום לו שיאהב אותך. זהו אחד מן הנסים והחסדים של השי"ת, שהוא הטביע בילדים את כל התכונות למען יוכלו להתחנך.

נפשם כמהה לשמוע בקולך ולהתחנך, אם רק לא נקלקל. זהו טבעו של

הילד באופן מולד, ללא מודעות ועבודה עצמית, הילד קשור להוריו ואיננו

נקשר בקלות לאדם אחר…

את הילד מקיפים שלושה מעגלים של אהבה

כל ילד, זקוק מעצם טבעו לאהבה ולאכפתיות. שלושה מעגלים מקיפים

אותו, מהם יוכל לקבל את מזון נפשו. ועלינו לזכור, כמה שהמעגל הפנימי

ירבה להעניק לו את האהבה, כך לא יהיה צורך – ותמעט השפעת המעגלים החיצוניים!

המעגל הראשון הוא הקשר של הילד עם הוריו, זהו המעגל הפנימי,

ולמען בריאות נפשו הוא זקוק בעיקר לקשר זה.

המעגל השני הוא הקשר עם שאר בני המשפחה, סבא וסבתא, דודים.

זהו קשר חשוב, ואם ייעשה באופן הנכון הוא יתרום לילד, ובהמשך נלמד איךלשמור שקשר זה יהיה נכון ומועיל ולא חלילה ההיפך.

המעגל החיצוני הוא הקשר עם אנשים זרים, כמו שכנים, חברים של

ההורים וכדו'. אם הבית מתנהל בצורה נכונה, הילד לא יושפע חינוכית מאדם זר או מחברים לא טובים.

המעגל הטבעי ממנו אמור הילד לינוק – הוא הפנימי!

ילד בריא בנפשו, שחי בתוך מעטפת של אהבה מופלאה בתוך ביתו. אמא

שלו אוהבת אותו. אבא שלו אוהב אותו. כולם אוהבים אותו. יש לו את כל המבנה הדרוש לאהבה. יש לו סבא שלעולם אינו מעביר עליו בקורת, ואוהב אותו אהבה בלתי מותנית. יש לו דוד נחמד עוד יותר מהסבא, שאף פעם לא מגיע בידיים ריקות… ילד כזה שמוקף באהבה נכונה, תחושתו הכללית היא 'אהבה ובטחון נפשי'.

נניח ואחד השכנים ינסה לקשור עם הילד קשרי ידידות, יחייך אליו, יאיר

לו פנים, יפרגן לו, מן הסתם תתרקם ביניהם מערכת יחסים כלשהי, אך ידידות

זו לא תהיה קשר חינוכי. אותה אהבה שהוא חווה במעגלים הפנימיים שלו, ינטרלו מראש את השפעת השכן על הילד. מאחר ואין לילד חָ סך כלשהוא, ממילא אינו חש צורך למלא את מחסורו ממקורות חיצוניים.

הבן שלך זקוק לקבל מהמעגל הפנימי, הוא זקוק לאהבה של אבא, הוא

צריך אהבה של אמא. הוא רוצה וחפץ באהבתך. הוא שואף לקבל זאת ממך בלבד. הוא שמח בשעה שאתה מניח את ידך על כתיפו. הוא שמח בשעה שאתה תומך בו ומתענין בו. הוא שמח שאתה אוהב אותו, ושמח לשמוע זאת ממך.

הוא מקבל זאת בתמימות, ולא בחשדנות. הוא לא שואל את עצמו 'מה

הוא רוצה ממני?', 'מה הוא מבקש?', 'מה קרה פה?'

שים לב! אף אדם בעולם אין בידו יכולת ואפשרות להעניק לו אהבה מסוג

זה. שכן אך ורק ביחס אליך הילד הוא תמים, הוא מקבל אותך בנאמנות ללא סייג – כי אתה אביו… זה נס. זה חסד ה'.

מה שאין כן כשאדם זר מראה כלפיו גילוי אהבה, הילד אמנם יחייך אליו,

אבל בתוכי נפשו הוא ימתין לראות מהי התמורה שיתבקש… הוא אומר

לעצמו: "נמתין מעט, ונראה מה הוא רוצה…".

בדרך כלל ילדים אינם תמימים להסחף אחר חיוך שאינו מגיע מהמעגל

המשפחתי הפנימי (אמנם, ישנם ילדים תמימים המתפתים אחר כל חיוך של אדם ברחוב, וזה מסוכן).

וכל כך למה?

משום שאין להם צורך באהבה של הזולת. הקב"ה ברא את ילדך באופן

כזה שהוא זקוק דווקא לאהבה שלך. הוא שואף לאהבה שלך, והוא דורש

אותה ואפילו בכוח…