סיפור לערב פסח

ילדה מבנות ירושלים, נכנסה ביום בדיקת חמץ לביתו של הגאון רבי מיכל הורביץ, כדי לשאול בעניין מסוים.

מה רבה הייתה הפתעתה, כאשר ראתה שבבית אין תכונה ניכרת, כפי שמורגלים לראות ביום זה בכל בתי ישראל, וגם החמץ עדיין מונח על השולחן, ולא בפינה כלשהי בבית.

הרב שראה בהשתוממותה של הילדה, פתח ואמר "דעי לך, שכל ההכנות והטרחות שיש בבתי ישראל לקראת חג הפסח, יש בהן עניינים נשגבים וחשובים עד מאוד, אך כל זה בתנאי שהדברים לא יביאו את האדם לידי כעס.

ברגע שיעלה קמצוץ של כעס בלב בני הבית, יתבטלו מאליהם כל העניינים הללו ויהיו כעפרא דארעא."

"היות והרבנית שלי אינה חשה בטוב,"  המשיך הרב והסביר לילדה, "הרי שאם אעמוד על כך שהיא תבצע את כל החומרות והסייגים, יגרום הדבר שנגיע לידי כעס, וגם מצב בריאותה עלול להידרדר, על כן מעדיף אני לקיים את ההלכה כפשוטה, ללא החומרות המרובות המתלוות אליה, ורק כשמגיע זמן הבדיקה, אני לוקח מטאטא ומתחיל לנקות היטב את החמץ".

כל זאת, כדי שלא להכניס הביתה את החמץ החמור ביותר, שהוא הכעס"… הילדה עמדה ושמעה את הדברים יוצאים מפי הרב, והושפעה מכך עד סוף ימי חייה.