סיפור לפרשת אחרי מות – קדושים
"ואת שבתותי תשמורו"
הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל בהגיע לבית המדרש בעת תחילת כהונתו בקראקא, פתח פיו ואמר: 'מורי ורבותי! קודם שאתחיל בדברי הדרשה, אספר לכם מעשה רב, שאומר דרשני.
בחור אחד מתלמידי ישיבת מור אבי החתם סופר, בן למשפחה מנכבדי העיר, הקדיח תבשילו ל"ע, ונהג שלא בדרך התורה. הגם שאבי הקדוש זי"ע לא אבה לשלוח אף תלמיד מן הישיבה, אך אותו תלמיד לא הותיר בידיו ברירה, באשר התנהגותו חייבה את שילוחו.
בתחילה עורר הדבר מהומה גדולה, עקב פגם משפחה, אך עם הזמן שקטה המריבה, ובסופו של דבר עזב אותו התלמיד את הישיבה ואת העיר פרעשבורג, הרחיק נדוד וירד מטה מטה עד הדיוטא התחתונה. לאחר זמן נשא אשה, וחזר לעיר אבותיו פרעשבורג, והיה מחלל את השבת הקדושה בפרהסיא ולעין כל, ואף פתח חנותו בריש-גלי בעיצומו של יום השבת קודש.
כאשר הופיעו עדים נאמנים לפני אבי הק' וסיפרו לו את רוע מעלליו של זה אשר חנותו פתוחה בשבת בפרהסיא, שלח אבי הק' את אחי הגדול רבי שמואל וואלף להעידו ולהתרות בו שינעל את חנותו בימים המקודשים, שבתות וימים טובים – ואם יפרוץ גדר, ידע בנפשו שהוא משחק באש ולא יינקה.
אחי עשה את שליחותו כמצווה עליו, בא לפני אותו פוקר ומסר לו את דברי אבי הק' והתראתו. אבל אותו רשע לא התרגש במיוחד למשמע הדברים, תפסו בידיו הטמאות, והשליכו חוצה בשאט נפש.
בשבת הבאה, באו שוב לאבי הק' ה'חתם סופר', וסיפרו לו על אותו בן בליעל שעודנו עומד במריו, וחנותו עודנה פתוחה גם בשבת זו. שלח אליו אבי זי"ע בשנית את אחי, להעיד בו פעם נוספת שיסגור את חנותו, ולהזהירו כי הוא משחק באש.
אך אותו זד יהיר חזר על מעשהו כבראשונה, לעג לדבריו והשליכו החוצה גם הפעם. אלא שבפעם הזאת הגדיל לעשות, והזהיר את אחי לבל יהין שוב אליו עוד, כי בפעם הבאה יכבדהו בסטירה עזה על פניו.
לשבת הבאה, בפתחו שוב את חנותו, שלח אבי זי"ע אותי, יחד עם אחי הגדול, אל אותו נבל, להזהירו בפעם האחרונה על קדושת השבת ולהתרות בו שיסגור את חנותו, בהוסיפו: 'והיה אם ירהיב רשע זה להרים את ידו על אחד מכם, תכוונו בשֵם הקדוש שהנני מוסר לכם, ואז דמו בו מות יומת, וכל העם ישמעו וייראו.
הלכנו כדבר אבינו, באנו לאותו רשע ששנה ופירש, התייצבנו לפניו, והתרינו בו – והוא שמר הבטחתו וסטר בכף ידו המגושמת על פניו הקדושות של אחי רבי שמואל וואלף. אזי יצאנו אל מחוץ לדלת חנותו של מנוול זה, וכיוננו באותו השם שמסר לנו אבינו הקדוש, ואותו מחלל שבת עז פנים לא הוציא שבתו זו, ולא יצא מחנותו בפעם הזו כי אם פגר מת.
