סיפור לפרשת וישלח

״ויאמר עשו יש לי רב… ויאמר יעקב… וכי יש לי כל"

ה"בן איש חי" מביא מעשה באדם שהיו לו שני בנים.

הייתה לו מרגלית יקרה עד מאוד, והוא הניח אותה ביד אחד מבניו למשמרת, בלי שאיש ידע על כך. לאחר פטירת האב חלקו ביניהם הבנים את רכושו. אותו בן יכול היה לטול את המרגלית לעצמו, אבל כיוון שהיה אדם ישר, בא אל אחיו ואמר לו: "אבא הפקיד בידי מרגלית זו, והיא שייכת לשנינו. בוא ונמכור אותה, ונחלק בינינו את שוויה".

אחיו לא היה אדם ישר, וכששמע על המרגלית, החליט לקחתה לעצמו. מה עשה? הלך וקנה אבן מלאכותית בפרוטות, ואמר לאחיו: ״כיון שאתה היית ישר והוגן וסיפרת לי על המרגלית שברשותך, אספר לך שאבינו הפקיד גם ברשותי אבן יקרה. ואם כן איננו חייבים למכור את הירושה היקרה, אלא נניח את האבנים הטובות בתוך קופסאות ונטיל בינינו גורל, מי יזכה באבן זו ומי באחרת.

אמר האח הישר: "טוב הדבר, וכן נעשה״. יצא האח הנוכל לרחוב, וקנה שתי קופסאות זהות. אחת נתן לאחיו. בשניה שם את האבן שלו, ובהיחבא סמן עליה נקודה שחורה, כדי שיכירה. הוא הכין גם שתי פתקאות עם שמותיהם, ואת הפתקה שלו סמן לאחר הקיפול בנקודה שחורה מכל צד, כדי שיוכל לזהותה.

כאשר היה הכל מוכן, אמר לאחיו: ״חכה כאן, ואני אצא לרחוב להביא שתי עדים, שיעידו על הגורל". אמר לו אחיו לשם מה לנו עדים, הלא אנחנו אחים נאמנים, ושנינו מסכימים לגורל, נטיל אותו וחסל!" אמר לו: טוב יותר לעשות זאת בפני עדים".

יצא הנוכל לחפש עדים ואחיו נותר לבדו עם שתי האבנים. הוא הוציא אותן מן הקופסאות ושחק בהן, כשהוא נהנה לראותן זוהרות בשלל צבעיהן. לאחר מכן הכניסן שוב לקופסאות, ומבלי משים הניח את האבן האמיתית בקופסה המסומנת בנקודה שחורה, ואת האבן המזויפת בקופסה השניה.

כעבור שעה קלה חזר אחיו בלווית העדים, וספר להם כיצד הוריש להם אביהם שתי אבנים, והם החליטו להפיל עליהם גורל. ואמר להם: "היו עדים גמורים בדבר, והעידו שהגורל נעשה כדין, ואין אחריו טענות ומענות" – ואחיו מוחה וקורא: "חדל לך מרוב דברים, מדוע תעשה עסק גדול מגורל פשוט?"

ענהו הרמאי: "ומה בכך אם נחזק את הדברים ונכפלם?" והוא חזר עליהם שוב…. סוף דבר, הטילו את הפתקאות, והרמאי מהר לטמון את ידו ולהוציא את הפתקה ששמו כתוב בה, ולשים אותה על הקופסה, שאין בה נקודה שחורה, שהרי הקופסה בעלת הנקודה היתה שלו ובה הניח את האבן המזויפת שברשותו. הניח אחיו את הפתקה השניה על הקופסה השניה.

ואז אמר הרמאי לעדים: "בכבוד, פתחו את הפתקאות וחלקו את הקופסאות, ותהיו עדים בדבר, שהגורל נעשה כדת וכדין ואין עליו שום ערעור!" אמרו: "כדבריך כן הוא", וחלקו את הקופסאות בין האחים. נהרו פניו של הרמאי והוא פתח את קופסתו להשתעשע במרגלית וחשכו עיניו.

בידו היתה האבן המזויפת, שהרי אחיו השתעשע קודם באבנים, והחליף את הקופסאות מבלי משים! הלך לביתו, הכה את ראשו בכותל, ושאג “מה עשיתי! אילו הייתי ישר, הייתי זוכה במחצית שויה של המרגלית. ועתה אבדתי הכול.