סיפור לפרשת לך – לך

"ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך"

ולכאורה, מה מקום יש לכעס שרי על אברהם?

במדרש מוסבר הדבר על פי משל:

שני בני אדם, היו חבושים בבית האסורים. יום אחד בא המלך לביקור בבית הסוהר, והייתה זו שעת רצון מלפניו, משום כך אמר המלך, כי יבקשו ממנו בקשה אחת וימלאנה.

מיד קם אחד מן האסירים ויאמר אל המלך: הוד מלכותו, אנא, חטאתי לפניך ומבקש אני ממך סליחה ומחילה על כך. אנא, הוצא אותי מכלאי.

נכמרו רחמי המלך על האסיר ויצווה לשריו לשחררו מבית האסורים ולהשיבו אל ביתו.

האסיר השני, שבאותה העת בה הגיע המלך לא היה נוכח שם, אמר לחברו לכלא: כעס רב לי עליך! בידך היה מלבקש גם בעבורי לצאת לחופשי, שהרי אילו היית אומר למלך, שישחרר גם אותי, או אז, הייתי יוצא אף אני לחופשי, כי עת רצון הייתה לפני המלך, אולם כעת , שאמרת "הוצא אותי מכלאי", אותך יוציא ואותי ישאיר.

כן הוא הנמשל: כך אמרה שרה לאברהם: אילו בעת שהבטיחך הקב"ה "שכרך הרבה מאד" היית אומר ומבקש "ואנו הולכים עריריים" בלשון רבים, הרי כמו שנתן לך בן (ישמעאל), כך הייתי זוכה גם אני ונפקדת בבן. כעת שאמרת "ואנכי הולך ערירי" בלשון יחיד, לך נתן הקב"ה בן ולי לא נתן. ולכן "חמסי עליך"! "