סיפור לפרשת מטות

מעשה היה כשהגיע זמן פטירתו של רבי יהושע בן לוי, אמרו למלאך המות לך ועשה לו רצונו (כלומר רצון ה’).

הלך ופגש את ר' יהושע, אמר לו רבי יהושע הוליכני לגן עדן והראני מקומי.

אמר לו המלאך, הן! אמר לו רבי יהושע תן לי את הסכין שלך, כי אולי תפחיד אותי בדרך (כלומר תיקח נשמתי) נתן לו סכינו.

כשהגיע אל פתח גן עדן הגביה מלאך המות את רבי יהושע והראה לו את מקומו, קפץ רבי יהושע ונכנס אל תוך גן עדן.

תפס אותו מלאך המות בבגדו ורצה להוציא אותו משם בחזרה החוצה, מיד נשבע רבי יהושע ואמר “הריני נשבע שלא אחזור עוד”, אמר הקדוש ברוך הוא “אם נשבע שבועה בחייו, ונשאל עליה להתירה, יחזור בחזרה. ואם לא נשאל על שבועה מעולם ישאר כאן”.

אמר המלאך תחזיר לי את הסכין (כי עם הסכין הוא עושה את שליחותו) לא רצה לתת לו, יצאה בת קול ואמרה לו, צן לו את הסכין כי היא נצרכת לבריות.

הנה רבי יהושע בן לוי נכנס חי לגן עדן ומעולם לא טָעַם טַעַם מיתה. והסיבה לכך היא מפני שאפילו לא הלך לחכם שיתיר לו אף שבועה שנשבע, אפילו בדרך המותרת. ולכן אדם צריך להזהר מאוד לקיים כל מה שמוציא מפיו, אפילו שאינו מחויב לעשות ולא חייב את עצמו בכך אבל כיון שאמר עליו לעשות ולקיים.