סיפור לפרשת מסעי

״לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה״

יום אחד ניגש יהודי אל כ״ק האדמו״ר רבי שלומק׳ה מזויעהל זצ״ל, כשהיה בדרכו לכותל המערבי, ותינה בפניו צרתו כי הוא חשוך ילדים כבר הרבה שנים ואשתו אמרה לו שלא יבוא הביתה ללא הבטחה מהרבי… על כן מבקש הוא שהרבי ירחם עליו ויבטיח לו בן זכר.

אמר לו רבי שלומק׳ה: ״תבטיח לי הבטחה תמורת הבטחה. אתה הרי ראש המדברים במקווה, וגם אחרי כן בבית הכנסת, אינך מהשומרים על שתיקה מתחילת התפלה… אם תבטיח לי שאתה מפסיק לדבר במקווה ובבית הכנסת, אני מבטיח לך בן זכר…״

הבטיח היהודי ואמר: ״אני מקבל על עצמי מעתה ואילך לשתוק״!

ואכן הבטיח לו רבי שלומק׳ה בן זכר.

היהודי עמד בהבטחתו עד כדי כך, שכל הציבור שהיה רגיל לשמוע תמיד את מוצא פיו ולפתע ראה אותו בשתיקתו, היו בטוחים שירד מדעתו רח״ל.

לתקופת הימים נולד לו בן זכר למזל טוב.

הוא בא לרבי שלומק׳ה, הודה לו, וביקשו להיות הסנדק.

לאחר הברית ניגש אליו אבי התינוק ושאלו: יסביר לי הרבי מה ה׳מידה כנגד מידה׳ בזה שרק אם אשתוק אזכה לבן זכר?

השיב לו רבי שלומק׳ה: מובא מהרה״ק רבי פנחס מקוריץ זצ״ל שהקב״ה קוצב לכל אחד את כמות ההנאות שיהיה לו בעולם הזה, וממילא כשאתה מדבר את כל הדיבורים שלך, אתה ממלא בכך את קצבת ההנאה שהקב״ה הקציב לך, ואין לך זכות ליהנות מהנאה של ילד, כאשר הפסקת לדבר ואז לא היתה לך את ההנאה הזו – סיפק לך הקב״ה הנאה אחרת של גידול ילד.